הרחקת יונים בבניין משותף: מה מחליט ועד הבית
למה סגירה של מרפסת אחת מזיזה את הלהקה קומה אחת, איך ועד הבית מחליט, איך מתנהגת העלות כשסוגרים טור שלם בבת אחת, ומה חייב להיות כתוב בהצעה לבניין.
★ 5.0 בגוגל (244) · 980 חוות דעת ב-4 אתרים · אחריות 5 שנים · בלי כימיקלים
יונים שהשתלטו על חזית של בניין אינן בעיה של דירה אחת, גם כשרק דייר אחד מתקשר. הלהקה נוחתת על כל החזית, מקננת בפינה הנוחה ביותר שהיא מצאה באותו שבוע, ועוברת לפתח הסמוך ברגע שהפתח שלה נסגר. זו הסיבה שהרחקת יונים בבניין משותף מתנהלת אחרת מסגירה של מרפסת בודדת: היא דורשת קריאה של כל החזית, החלטה שעוברת דרך הוועד, וסדר עבודה שמתחיל מהמקום שממנו הלהקה מגיעה ולא מהדירה שהתקשרה. המדריך הזה עובר על מה נחשב רכוש משותף כאן, איך ההחלטה מתקבלת בפועל, איך מתנהגת העלות כשסוגרים טור שלם בבת אחת, ומה חייב להיות כתוב ב[הצעת מחיר](/pricing) לפני שמאשרים אותה.
למה סגירה של מרפסת אחת מזיזה את הלהקה קומה אחת
להקת יונים בוחרת חזית, לא דירה. היא נוחתת על הקו שבו יש לה מדף, צל ומחסה מרוח, ומקננת בפינה הנוחה ביותר שהיא מצאה באותו שבוע. לדייר בקומה הרביעית זה נראה כמו עניין פרטי שלו, כי הלשלשת נופלת על הכביסה שלו, אבל מה שהוא רואה הוא נקודת הקינון הנוכחית של להקה שכבר אימצה את הבניין כולו.
מכאן נובע מה שקורה אחרי סגירה בודדת. ברגע שמרפסת אחת נסגרת, הלהקה אינה עוזבת את החזית אלא מחפשת את הפתח הפנוי הקרוב ביותר: המרפסת שמעל, המרפסת שמתחת, ארגז תריס פתוח, פיר אוורור או מדף מזגן. המעבר הזה קורה בתוך ימים עד שבועות, ולא בתוך עונה. הדייר שסגר פתר את הבעיה שלו במלואה, והשכן שמעליו מגלה אותה כעבור חודש.
זו הסיבה שהשאלה כאן היא שאלה של חזית ולא של דירה. אנחנו אומרים את זה גם כשמשמעות הדבר היא שהעבודה שהוזמנה קטנה יותר ממה שהיה אפשר למכור, כי דייר שיגלה בעצמו כעבור חודשיים שהבעיה עברה קומה יזכור בעיקר את מה שלא אמרו לו. סגירה של דירה אחת היא בחירה לגיטימית לגמרי, אבל היא צריכה להיות בחירה שנעשתה בעיניים פקוחות.
שאלה אחת מבדילה בין שני המצבים. אם הדייר שמתקשר הוא הראשון בבניין שסובל, סביר שמדובר בנקודה מקומית שאפשר לסגור בלי לגרור את כל הבניין להחלטה. אם לפניו כבר סגר דייר אחר באותה חזית, הבעיה שלו היא בדיוק ההזזה שתוארה כאן, והסגירה הבאה תעביר אותה שוב הלאה. שווה לשאול את השכנים מה נעשה בבניין בשנה האחרונה לפני שמזמינים.
איך קוראים את חזית הבניין לפני שמחליטים משהו
הקריאה נעשית מלמטה, מהרחוב, ולוקחת עשר דקות. עומדים מול חזית הבניין ומסמנים שלושה דברים: איפה יש לשלשת על הקיר, איפה יש נוצות ופסולת קן, ואיפה היונים יושבות בפועל בשעות הבוקר. שלוש הנקודות האלה כמעט תמיד אינן זהות, והפער ביניהן הוא מה שמסביר לאן הלהקה תעבור אחרי הסגירה הראשונה.
אחר כך ממפים את המשטחים עצמם, קומה קומה: מרפסות שירות, מסתורי כביסה, אדני חלונות, מעקות, ארגזי תריס, מדפי מזגן, קורות שבולטות מהתקרה, פיר אוורור, חלון של חדר מדרגות, עליית גג וגג הבניין עצמו. לכל אחד מהמשטחים האלה יש פתרון אחר, ומיפוי שמחמיץ אחד מהם מייצר בדיוק את הפתח שהלהקה תמצא. [עמוד השירותים](/services) מפרט מה מתאים לכל סוג משטח וגם מה כל פתרון אינו פותר.
הקריאה הזאת מקדימה כל הצעת מחיר וגם כל דיון באסיפה. ועד שמגיע לדיון עם מיפוי כתוב מנהל שיחה על עובדות, וועד שמגיע עם תלונה של דייר אחד מנהל שיחה על תחושות. ההבדל בין השניים הוא בדרך כלל ההבדל בין החלטה שנסגרת באסיפה אחת לבין שלוש אסיפות שנגמרות בלי החלטה. את המיפוי אנחנו עושים בביקור המדידה ומשאירים אותו בכתב, כדי שהוועד יוכל להחזיק אותו גם מול הצעה אחרת.
כדאי לצלם את החזית מהרחוב באותו יום, משתי זוויות ובשעת בוקר. תמונה כזאת מראה איפה היונים יושבות בפועל ולא איפה נדמה לנו שהן יושבות, והיא גם נקודת ההשוואה שתגידו לפיה כעבור שנה אם משהו חזר. בבניין גבוה תמונה מהרחוב מגלה דברים שאי אפשר לראות מתוך אף מרפסת, ובראשם מה שקורה על הגג ומעל ארגזי התריס של הקומות העליונות.
מה נחשב רכוש משותף בהקשר של יונים
בתוך המרפסת של הדירה שלכם הסגירה היא בדרך כלל עניין שלכם, וכאן מסתיימת החלוקה הפשוטה. ברגע שההתקנה נוגעת בקיר החוץ, בחזית, בפיר, בעליית הגג, בחדר המדרגות או בגג עצמו, היא נוגעת ברכוש משותף, וזו כבר החלטה שמתואמת עם הוועד ולא החלטה של דייר בודד.
החלוקה הזאת חשובה בפועל ולא רק על הנייר, כי היא קובעת מי חותם על ההצעה ומי משלם. האגודה לתרבות הדיור מרכזת הנחיות בנושא מסתור יונים ברכוש המשותף, וזו נקודת פתיחה טובה לשיחה שאינה מתחילה בוויכוח. אנחנו לא נותנים ייעוץ משפטי ולא מתיימרים לקבוע מה מחייב את מי, ושאלה משפטית ממשית כדאי להפנות לגורם שעוסק בכך.
מה שכן אפשר להגיד מהניסיון המעשי הוא שכמעט כל עבודה על יונים בבניין נוגעת בשטח פרטי וברכוש משותף באותה נשימה. מרפסת אחת נסגרת מבפנים, והעיגון שלה מתחבר לקיר החוץ. לכן תיאום מראש חוסך זמן גם כשהדייר משוכנע שמדובר רק בדירה שלו, והוא גם מה שמונע עצירה של עבודה באמצע יום התקנה. צוות שעומד בבניין עם עיגון פתוח והמתנה לתשובה הוא הדבר היחיד שאף אחד מהצדדים לא רוצה.
בפועל הגבול נבדק בשאלה אחת פשוטה: האם הרשת, העיגון או הפס נראים מבחוץ. כל מה שנראה מבחוץ נוגע בחזית, וכל מה שנשאר בתוך המרפסת הוא בדרך כלל של הדייר. זו אינה הגדרה משפטית אלא כלל אצבע מעשי, והוא מסביר מהר מאוד למה שווה לטרוח על תיאום מראש גם בעבודה שנראית קטנה. עבודה על גג או על פיר אינה זקוקה לכלל האצבע הזה, כי שם התשובה ברורה מעצמה.
איך ועד בית מקבל החלטה כזאת בפועל
ועד בית מחליט מהר כשיש לו שלושה דברים על השולחן: מיפוי של החזית, הצעה אחת שמכסה את כל הטור, ותשובה לשאלה מה קורה אם דייר אחד מסרב. בלי שלושת אלה הדיון חוזר על עצמו, כי כל דייר מדבר על המרפסת שלו וההחלטה נשארת פתוחה מאסיפה לאסיפה.
הסדר שעובד נראה כך. קודם ביקור מדידה שעובר על כל הקומות ולא רק על הדירה שהתקשרה, אחר כך הצעה אחת עם מפרט כתוב לכל חלק בבניין, ואחר כך הצגה באסיפה עם טווח לדירה ובנפרד טווח לעבודה בשטח המשותף. [תהליך העבודה שלנו](/process) בנוי סביב הסדר הזה בדיוק, כי הוא מה שמאפשר לוועד להחליט בפגישה אחת במקום לפזר את ההחלטה על פני חודשיים.
מה שמקשה הוא כמעט תמיד אותו דבר: הצעה שמוצגת כסכום אחד גדול, בלי פירוט לפי דירה ולפי שטח משותף. סכום כזה נשמע כמו הוצאה חריגה, ואף דייר אינו יודע מה חלקו בו. אותה עבודה בדיוק, כשהיא מוצגת כטווח לדירה ובנפרד כעבודה על הפיר ועל הגג, עוברת בקלות רבה יותר, כי כל דייר רואה מה הוא מקבל תמורת חלקו. זו הסיבה שאנחנו כותבים את ההצעה לבניין בשתי שורות ולא בשורה אחת.
עוד דבר שמזרז החלטה הוא סדר פעולות כתוב: מה קורה קודם, מה אחר כך, ומה נדרש מכל דייר בכל שלב. ועד שיכול לענות לשכן ששואל מה בדיוק יקרה אצלו ביום ההתקנה אינו צריך לחזור אלינו על כל שאלה, וההחלטה מפסיקה להיתקע על אי ודאות. דף אחד כזה, שנשלח לדיירים לפני האסיפה, עושה יותר מכל הסבר שנאמר בעל פה בחדר.
מי מאשר מה, ואיפה עובר הגבול
שלוש רמות, וכדאי להפריד ביניהן לפני שמישהו מזמין עבודה. הראשונה היא סגירה בתוך המרפסת של דירה אחת, שהיא בדרך כלל החלטה של הדייר עצמו. השנייה היא התקנה שנוגעת בחזית או בשטח משותף, והיא מתואמת עם הוועד. השלישית היא עבודה על הגג, בפיר או במערכת סולארית משותפת, שהיא עבודה של הבניין ולא של דייר.
ההפרדה הזאת אינה פורמליות. היא קובעת מי חותם על ההצעה, מי מקבל את החשבונית, ומי פותח את הדלתות ביום העבודה. הנחיות בנושא מסתור יונים ברכוש המשותף מרוכזות באתר האגודה לתרבות הדיור, וכדאי לעבור עליהן לפני האסיפה. שאלה משפטית ממשית, כמו חלוקת עלות בין דיירים שאינם מסכימים, שייכת לייעוץ משפטי ולא למי שמתקין את הרשת.
מה שאנחנו מבקשים בפועל פשוט: שיהיה ברור מי מזמין. כשההזמנה באה מהוועד, ההצעה נכתבת על שם הבניין. כשהיא באה מדייר, היא נכתבת על שמו, ורצוי שהוועד יידע כי העיגון נוגע בקיר החוץ. בשני המקרים התשלום נעשה אחרי ביצוע העבודה, המחיר שבהצעה הוא המחיר שבחשבונית, והמפרט כתוב בהצעה עצמה כדי שאפשר יהיה להשוות אותה להצעה אחרת על אותו בסיס.
מה שכדאי לעשות באסיפה עצמה הוא לרשום את ההחלטה בפרוטוקול בשלוש שורות: מה מאושר, על שם מי ההזמנה, ומה נשאר לשלב הבא. שלוש שורות כאלה מונעות את הוויכוח שחוזר כעבור חודשיים על מה בדיוק אושר, ומאפשרות לנו לעבוד לפי מסמך אחד ולא לפי זיכרון של שיחה. הן גם מה שמאפשר לוועד מתחלף להמשיך מאותה נקודה בלי להתחיל את הבירור מאפס.
איך מתנהגת העלות כשסוגרים טור שלם בבת אחת
עלות הרחקת יונים לבניין מתנהגת אחרת מעלות של דירה אחת, וההסבר פשוט: חלק מהעבודה משותף לכל הדירות בטור. המדידה נעשית פעם אחת, הנסיעה והפריסה פעם אחת, וציוד הגישה, בין אם זו במה הרמה ובין אם זה סנפלינג, מגיע פעם אחת. חמש עבודות נפרדות בחמישה מועדים משלמות את הרכיבים האלה חמש פעמים.
המחירון שלנו מתפרסם בטווחים, והטווח נגזר מגובה, מגישה ומסוג המשטח. התקנת רשת למסתור כביסה נעה בין 850 ל-1,400 שקלים לעבודה. פתרונות שמותקנים על משטח נחיתה מתומחרים לפי מטר אורך: דוקרנים בין 80 ל-150 שקלים למטר, סליל קפיצי בין 70 ל-120 שקלים למטר, ומערכת חשמלית בין 120 ל-200 שקלים למטר. סכום סופי לא נמסר בטלפון, כי הוא נגזר ממה שרואים בבניין עצמו.
מה שכן אפשר לחשב מראש, בלי לנחש מספר, הוא כמה מטרים הבניין צורך. מעקה מרפסת ברוחב 4 מטרים בכל אחת מארבע הקומות, כלומר 4 כפול 4, שווה 16 מטר אורך של משטח נחיתה בטור אחד. אדני חלונות ברוחב 1.5 מטר בשתי חזיתות ובחמש קומות, כלומר 1.5 כפול 10, שווה 15 מטר אורך נוסף. שני המספרים האלה הם השפה שבה משווים שתי הצעות, ובלעדיהם ההשוואה היא בין שני בניינים שונים.
אותו חשבון עובד גם בכיוון ההפוך. כשהצעה נוקבת בטווח למטר ולא כתוב בה כמה מטרים נמדדו, אי אפשר לדעת לאן היא תגיע בסוף, וההפתעה מגיעה בחשבונית ולא בהצעה. לכן המפרט שאנחנו כותבים מציין את מספר המטרים לכל חלק בבניין, כדי שהוועד יראה את החשבון ולא רק את התוצאה, ויוכל לבדוק את המדידה בעצמו עם סרט מטר.
מה לבדוק בהצעת מחיר לבניין לפני שהוועד מאשר
כל סעיף ברשימה הזאת מגיע ממשהו שראינו בבניין שקרא לנו להשלים עבודה שנעשתה קודם. אף אחד מהם אינו טכני מדי לשיחה באסיפה, וכולם נבדקים בכמה דקות מול מסמך ההצעה עצמו, לפני ההצבעה ולא אחריה.
- האם ההצעה מפרטת כל חלק בבניין בנפרד: מרפסות, אדנים, פיר, עליית גג וגג, או שהיא סכום אחד לכל העבודה. - האם כתוב המפרט המדויק לכל חלק: סוג הרשת, סוג הכבל, שיטת העיגון וגודל העין, ולא רק המונח הכללי. - האם ההצעה כוללת ניקוי וחיטוי במרפסות שיש בהן לשלשת או קן, ומה קורה אם מתגלה קן מתחת לציוד. - האם כתובה תקופת האחריות, מה בדיוק היא מכסה, ומי משלם על חזרה לטיפול בתוך התקופה. - האם כתוב מי מזמין ומי מקבל את החשבונית, והאם התשלום נעשה אחרי ביצוע העבודה או לפניו. - האם כתוב מה קורה אם דייר אחד אינו משתתף, ואיזה פתח יישאר פתוח במקרה כזה.
הרשימה הזאת שווה יותר מכל השוואת מחירים, כי שתי הצעות יכולות להיראות זהות במספר ולהיות שתי עבודות שונות לחלוטין. הפער ביניהן מתגלה בדיוק בסעיפים האלה, ותמיד אחרי שההתקנה הסתיימה וכבר אין מה להשוות.
כדאי גם לבקש את ההצעה ואת המפרט בכתב כמה ימים לפני האסיפה ולא ביום שלה. ועד שקורא הצעה בפעם הראשונה מול הדיירים נאלץ להחליט על סמך רושם, וזה בדיוק המצב שבו נבחרת ההצעה שנשמעה טוב במקום זו שנבדקה. שלושה ימים מראש מספיקים כדי לעבור על הרשימה הזאת, לסמן שאלות ולקבל תשובות בכתב לפני ההצבעה.
איזה פתרון מתאים לאיזה חלק בבניין
הטבלה הזאת היא הדרך המהירה להבין מה מתאים לאיזה חלק בבניין, עוד לפני שמישהו מגיע למדוד. היא אינה מחליפה ביקור מדידה, אבל היא מספיקה כדי לבדוק שההצעה שעל השולחן בנויה לפי המשטחים שיש בבניין, ולא לפי פתרון אחד שחוזר בכל שורה. בכל שורה כאן יש חלק אחד ופתרון אחד, כי זה בדיוק הכלל שנשבר כשמותחים רשת על מעקה פתוח או מתקינים דוקרנים בתוך מרפסת סגורה.
| החלק בבניין | הפתרון | למה דווקא הוא | |---|---|---| | מרפסת שירות ומסתור כביסה | רשת | סוגרת חלל שלם ומשאירה את השימוש במרפסת | | מעקה, אדן חלון ומדף מזגן | דוקרנים | מונעים נחיתה בלי לחסום את הנוף | | קורה צרה, שלט או תעלה | סליל קפיצי | מתאים למשטח צר שדוקרן אינו יושב עליו טוב | | פיר אוורור ועליית גג | רשת חזקה במיוחד | פתח גדול ותנאי רוח דורשים מתיחה וחומר אחרים | | גג רעפים, פרגולה וחזית מסחרית | פסי הלם | שטוחים על המשטח וכמעט אינם נראים מלמטה | | מערכת סולארית משותפת | תיל ממעיד או רשת היקפית | היונים מקננות מתחת לפאנלים ולא עליהם |
שלושת העמודים שמפרטים את הפתרונות האלה לעומק הם [רשתות](/services/reshatot), [דוקרנים](/services/dokranim) ו[פסי הלם](/services/pasei-helem), וכל אחד מהם כותב גם מה הפתרון אינו פותר. בבניין אמיתי כמעט תמיד מדובר בשילוב של שניים או שלושה, וזו לא מכירה של כמה מוצרים אלא קריאה של המסלול שהציפור עושה בין הקומות.
שילוב כזה מתומחר לפי חלקיו ולא כחבילה אחת, ולכן אפשר לאשר אותו בשלבים. ועד שרוצה להתחיל במה שדחוף יכול לסגור קודם את המרפסות ואת הפיר ולהשאיר את הגג לשנה הבאה, כל עוד הוא יודע שהפתח שנשאר פתוח ימשיך לשמש את הלהקה עד שייסגר. חלוקה לשלבים היא החלטה סבירה; חלוקה שנעשית בלי לדעת מה נשאר פתוח היא הפתעה שנדחתה.
מה עושים עם פירים, עליית גג וחדר מדרגות
פיר אוורור הוא מקום שקל לטעות בו, ולכן כדאי לומר את הכלל בפירוש: בפיר סוגרים את כל הפתחים או שלא סוגרים כלום. סגירה של הפתח הגדול בלבד מעבירה את היונים לפתח הסמוך באותו שבוע, ואת העבודה הזאת משלמים פעמיים. פיר הוא גם חלל ולא משטח, ולכן הפתרון בו הוא רשת ולא דוקרן.
עליית גג מתנהגת דומה, בשני הבדלים. הפתחים בה גדולים יותר ותנאי הרוח קשים יותר, ולכן קיימת גרסה חזקה במיוחד של הרשת שמיועדת בדיוק לשם. ההבדל השני הוא מה שנמצא בפנים: עליית גג שיונים קיננו בה במשך תקופה מכילה לשלשת יבשה ופסולת קן, וסגירה לפני ניקוי נועלת את הכול בפנים. הריח והקרציות חוזרים אחר כך לתוך הדירות העליונות.
חדר מדרגות נשמע כמו בעיה קטנה והוא לא. חלון שבור או פתח אוורור פתוח בחדר מדרגות הוא כניסה ישרה למקום מוגן, מוצל ושקט, וזה בדיוק מה שיונה מחפשת כדי לקנן. הסגירה שם פשוטה וזולה יחסית, ובכל זאת היא נשכחת כמעט בכל מיפוי שנעשה מהרחוב בלבד. לכן הסיור עובר גם בתוך הבניין ולא רק סביבו.
נקודה אחרונה בשלושת החלקים האלה היא גישה. פיר, עליית גג וחדר מדרגות דורשים מפתח, סולם או פתיחה של דלת שנעולה שנים, ולפעמים אף אחד בבניין אינו יודע אצל מי המפתח. כדאי לברר את זה בשלב המדידה ולא ביום העבודה, כי דלת נעולה בבוקר ההתקנה היא יום שמתבזבז, וציוד גישה שהוזמן ליום הזה אינו ממתין בחינם.
האכלת יונים בשטח הציבורי ומה אפשר לעשות מול העירייה
מקור רוב הלהקות העירוניות אינו הבניין אלא המזון שלידו. נקודת האכלה קבועה בגינה משותפת, שאריות שמושארות על ספסל או אוכל לחתולים שמונח בחוץ מייצרים להקה שמתרגלת למקום, ומשם היא מחפשת איפה לישון ולקנן. סגירה של חזית בלי לטפל במזון עובדת, אבל היא מטפלת בסימפטום בזמן שהמקור נשאר במקומו.
רשויות מקומיות מטפלות בהאכלה ובניקיון במרחב הציבורי דרך חוקי עזר לשמירת הסדר והניקיון, ויש עיריות שמפרסמות באתר שלהן אכיפה בפועל בנושא האכלת יונים. חוקי העזר האלה פומביים וקריאים, וכדאי לקרוא את הנוסח הרלוונטי לרשות שלכם לפני שפונים אליה, כדי שהפנייה תהיה מדויקת ולא כללית. אנחנו לא עוסקים באכיפה ולא מייצגים ועד בית מול רשות.
מה שכן עובד בפועל הוא לחלק את הטיפול לשני מסלולים במקביל. הוועד פונה לעירייה בנוגע לנקודת ההאכלה ולניקיון בשטח הציבורי, ובאותו זמן מתקדם עם סגירת החזית שהיא בשליטתו. שני מסלולים שמתנהלים במקביל מקצרים את הזמן שבו הדיירים חיים עם הבעיה, ומונעים את המצב הנפוץ שבו מחכים לתשובה מהרשות במשך חודשים ולא עושים דבר.
מה שאפשר לעשות באותו יום, בלי לחכות לאף גורם חיצוני, הוא להסיר את מקורות המזון שבשליטת הבניין: פחי אשפה בלי מכסה, שאריות בחדר האשפה, שקיות שמושארות במרפסות ואוכל לחתולים שמונח בחצר. זה אינו פותר קינון שכבר קיים, אבל הוא מפחית את מה שמחזיק את הלהקה במקום, וזו הפעולה היחידה כאן שאינה עולה כלום ואינה דורשת אישור של אף אחד.
ניקוי וחיטוי לפני סגירה בבניין שלם
לשלשת יבשה שמתפוררת מעלה אבק, ומהאבק הזה אפשר להידבק בהיסטופלזמוזיס, זיהום ריאתי שנגרם לפי ה-CDC משאיפת נבגים של פטרייה שחיה בקרקע ומתפשטת בלשלשת של ציפורים ושל עטלפים שמתערבבת בקרקע. ה-CDC מתאר אותה כמחלה שנשאפת מאבק מזוהם ולא כמשהו שעובר במגע, וזו הסיבה שהניקוי נעשה עם ציוד מגן ובהרטבה מוקדמת, ולא עם מטאטא יבש.
בבניין שלם זה הופך לשאלה של סדר עבודה ולא רק של בטיחות אישית. אם מנקים קומה אחת ומשאירים את השאר, האבק עובר בין המרפסות ובין הפירים, ולכן הניקוי נעשה באותו יום לכל הנקודות שנסגרות. הפער בין הניקוי לסגירה צריך להיות קצר, כי יונה שקיננה במקום מסוים חוזרת אליו גם אחרי שהקן פורק, לפעמים באותו יום עצמו.
מצב אחד מחייב המתנה מכוונת: קן עם גוזלים שאינם מסוגלים לעוף. במקרה כזה מתאמים מועד אחר ולא מפרקים את הקן, ואנחנו אומרים את זה לוועד מראש גם כשזה דוחה את העבודה בשבועיים. אנחנו עובדים רק בשיטות של סגירה ומניעה, בלי רעל, בלי מלכודות ובלי דבק, וזה נכון גם כשההמתנה אינה נוחה לאף אחד מהצדדים.
מבחינת הדיירים כדאי לדעת מה מתרחש באותו יום. הניקוי מייצר רעש, ריח ומים, ולכן סוגרים חלונות בדירות הסמוכות ומורידים כביסה מהחבלים לפני שמתחילים. ההנחיה הזאת נשמעת מובנת מאליה ובפועל היא נשכחת כמעט בכל בניין, וכביסה שנתלתה בבוקר של יום ניקוי חוזרת לסיבוב נוסף במכונה. הודעה אחת בלוח המודעות ערב קודם מספיקה כדי למנוע את זה.
מה לשאול בסיור המדידה של הבניין
בסיור המדידה יש לוועד עשרים דקות שבהן אפשר להבין המון, וכל שאלה כאן נבדקת מול מה שרואים באותו רגע. התשובות חשובות פחות מהאופן שבו הן נאמרות, כי מי שמסביר בשקט למה כן ולמה לא יעשה גם את ההתקנה באותה צורה.
- מאיפה הן נכנסות בפועל, ואיזה פתח יהפוך לפתח המועדף אחרי שנסגור את הנוכחי. - איזה עוגן מתאים לקירות של הבניין הזה, והאם התשובה משתנה בין בטון לבלוקים. - מה קורה סביב צינורות המזגן ומעל ארגזי התריס, שהן שתי הנקודות שבהן נפתחות רוב העבודות. - האם הפיר, עליית הגג וחלון חדר המדרגות נכללים בהצעה, או שהם עבודה נפרדת. - כמה ימי עבודה נדרשים, ואיזו גישה צריכה להיות פתוחה בכל יום ובאיזו שעה. - מה לא מתאים כאן, ואיזה חלק בבניין עדיף להשאיר בלי טיפול בשלב הזה.
השאלה האחרונה נשאלת במעט מהמקרים, והיא חשובה לא פחות מהאחרות. פתרון שמתאים לכל מצב הוא פתרון שנמכר ולא נבחר, ומי שמוכן להגיד שבחלק מסוים בבניין עדיף לחכות או להשתמש בפתרון אחר נותן לוועד מידע שאפשר לבדוק גם מול הצעה שנייה.
בבניין גבוה כדאי להוסיף שאלה על גישה: איך מגיעים בפועל לנקודה הגבוהה בבניין, ומי אחראי על ציוד ההרמה ועל ביטוח הצוות. תשובה שמסתמכת על סולם בקומה שמינית היא סימן שכדאי לשים לב אליו, ותשובה שמפרטת במה או סנפלינג, מי מספק אותם ומי מבטח את העובדים היא תשובה שאפשר לבדוק מול מסמכים לפני שמאשרים.
איך בונים לוח זמנים שלא משתק את כל הבניין
סגירת מרפסות בטור אחד נעשית בדרך כלל ביום עבודה אחד עד שניים, וזה לא מספר שרירותי אלא תוצאה של ציוד הגישה. אם העבודה דורשת במה הרמה או סנפלינג, מרכזים את כל הנקודות בטור לאותו יום, כי הבמה מגיעה פעם אחת. פיזור של אותה עבודה על שלושה שבועות מכפיל את הציוד וגם את ההפרעה לדיירים.
מכאן נובעות שתי דרישות מעשיות מהוועד. הראשונה היא גישה: בכל דירה בטור צריך שיהיה מישהו בבית באותו יום, או מפתח אצל הוועד. דירה שלא נפתחה משאירה פתח אחד פתוח בדיוק במקום שרצינו לסגור, ופער אחד בטור מחזיר חלק מהלהקה. השנייה היא חניה או מקום עמידה לציוד, שבבניינים צפופים הוא מה שקובע אם מתחילים בשמונה או באחת עשרה.
מה שכדאי לשלוח לדיירים מראש הוא קצר: התאריך, טווח השעות, מה צריך לפנות מהמרפסת, ומה יישמע. עבודה כזאת כוללת קידוח, ולכן שכן שעובד מהבית או ישן במשמרות רוצה לדעת מתי. הודעה אחת בכתב בלוח המודעות ובקבוצה של הבניין חוסכת את רוב הטלפונים באמצע יום העבודה, וגם את הדירה שלא נפתחה.
אם יש בבניין דירות מושכרות או דיירים שאינם בארץ, כדאי לאסוף את פרטי הקשר שבוע מראש ולא ביום העבודה. דירה מושכרת היא המקום שבו ההודעה נופלת בין הבעלים לשוכר, ולכן היא גם הדירה שנשארת סגורה ומשאירה פתח פתוח בדיוק במרכז הטור. רשימת טלפונים אחת אצל הוועד פותרת את זה, והיא שווה יותר מכל תזכורת שנשלחת בקבוצה.
מה נשאר אחרי ההתקנה ומי אחראי על מה
האחריות שלנו היא חמש שנים מיום ההתקנה, וחזרה לטיפול בתוך התקופה אינה נגבית בנפרד. בבניין זה משנה יותר מבדירה אחת, כי נסגרו כמה נקודות שונות באותו יום ותמיד יש אחת שדורשת חזרה: פינה שנפתחה, פער ליד צינור או קצה שהתרומם. לכן כדאי שהוועד ישמור את ההצעה ואת המפרט, שהם מה שמגדיר על מה בדיוק ניתנה האחריות.
תחזוקה שוטפת אין. שטיפה בלחץ נמוך פעם בשנה מספיקה לרשת, ואין צורך בחומרים. מה שכן כדאי הוא מבט אחד בשנה מהרחוב: אם קצה התרומם, אם כבל השתפל או אם הופיעה לשלשת חדשה במקום שהיה נקי, זה הזמן להרים טלפון ולא לחכות לעונה הבאה. תמונה מיום ההתקנה היא הדרך הפשוטה להשוות מה זז.
את הבדיקה הזאת נוח לחלק: הוועד מסתכל על השטח המשותף, על הפיר ועל הגג, וכל דייר מסתכל על המרפסת שלו. חלוקה כזאת מוצאת שינוי קטן בזמן שהוא עוד קטן. אנחנו עובדים במרכז הארץ ובשפלה, ו[צרו קשר](/contact) הוא הדרך המהירה לקבוע חזרה או ביקור מדידה נוסף לחלק שנשאר. גם שאלה על עבודה שנעשתה לפני זמן רב נענית באותו מקום.
הדבר היחיד שכדאי להימנע ממנו הוא תיקון עצמי. קצה שהתרומם ומהודק חזרה באזיקון או בסיכה נראה מתוקן, נפתח שוב באותה נקודה, ולפעמים גם מקשה על התיקון האמיתי כי החומר נמתח שלא לכיוון הנכון. שיחת טלפון אחת חוסכת את כל זה, והחזרה נכללת בתקופת האחריות ואינה נגבית בנפרד. זה נכון גם כשמדובר בפער של סנטימטרים בודדים.
שאלות נפוצות
למה לא מספיק לסגור רק את המרפסת שלי?
מספיק, אם מה שמעניין אותך זו המרפסת שלך. הלהקה בחרה את החזית ולא את הדירה, ולכן ברגע שהפתח שלה נסגר היא עוברת לפתח הפנוי הקרוב באותה חזית. זה יכול להיות המרפסת מעל, ארגז תריס פתוח או פיר אוורור, וזה קורה בתוך ימים עד שבועות ולא בתוך עונה.
מי צריך לאשר התקנה שנוגעת בחזית הבניין?
התקנה בתוך המרפסת של הדירה היא בדרך כלל עניין של הדייר. ברגע שהעבודה נוגעת בחזית, בפיר, בעליית הגג או בגג עצמו, היא נוגעת ברכוש המשותף ומתואמת עם ועד הבית מראש. האגודה לתרבות הדיור מרכזת הנחיות בנושא מסתור יונים ברכוש המשותף, וכדאי לקרוא אותן לפני האסיפה ולא אחריה.
איך העלות מתנהגת כשסוגרים טור שלם במקום דירה אחת?
חלק מהעבודה נעשה פעם אחת לכל הטור: המדידה, הנסיעה, הפריסה וציוד הגישה כמו במה הרמה או סנפלינג. חמש עבודות נפרדות בחמישה מועדים משלמות את הרכיבים האלה חמש פעמים. זה לא חיסכון שנובע מהנחה אלא מכך שמה שמגיע פעם אחת נעשה פעם אחת, ולכן העלות לדירה יורדת.
מה עושים כשדייר אחד מסרב להשתתף?
קודם כל בודקים אם המרפסת שלו היא בכלל נקודת כניסה, כי לפעמים היא לא. אם היא כן, הפתח שלו יישאר פתוח והלהקה תמשיך להשתמש בו, ולכן כדאי שהוועד יידע את זה לפני ההצבעה ולא אחריה. מעשית, אפשר לבצע את מה שכן אושר ולהשאיר את הדירה הזאת לשלב שני.
כמה זמן לוקחת עבודה על בניין שלם?
טור של ארבע עד חמש מרפסות נסגר בדרך כלל ביום עבודה אחד עד שניים, תלוי בגישה ובצורך בציוד הרמה. כשמצטרפים פיר, עליית גג או גג רעפים, מוסיפים יום. אנחנו מגיעים עם כל החומרים, וצריך גישה לכל הדירות בטור באותו יום ונקודת חשמל אחת.
צריך לפנות את המרפסות ביום ההתקנה?
כדאי לפנות מה שאפשר כדי שנוכל לעבוד לאורך כל הקיר, אבל לא צריך לרוקן מרפסת. מה שחשוב יותר הוא גישה: שמישהו יהיה בבית בכל דירה בטור, או שמפתח יהיה אצל הוועד. דירה שלא נפתחה ביום העבודה משאירה פתח אחד פתוח בדיוק במקום שרצינו לסגור.
מה קורה אם יש קן פעיל באחת המרפסות?
לא סוגרים לפני שמנקים. קן פעיל מכיל לשלשת, קרציות ולעיתים גוזלים, והפירוק מעלה אבק שעדיף לא לנשום. הסדר הנכון הוא פינוי מקצועי, ניקוי וחיטוי של המשטח ואחר כך סגירה. אם יש גוזלים שאינם מסוגלים לעוף, מתאמים מועד אחר ולא מפרקים קן פעיל.
הפתרון פוגע ביונים?
לא. כל מה שאנחנו מתקינים חוסם כניסה או מונע נחיתה, ואין בו רעל, מלכודת או דבק. יונה שמגיעה לחזית סגורה פשוט לא מוצאת מקום ועוברת הלאה. זו הסיבה שהשיטה מתאימה גם לבניינים שיש בהם ילדים וחיות מחמד, והיא גם מה שמאפשר לעבוד בשטח משותף בלי להתווכח על כך.
אפשר לפנות לעירייה בגלל מי שמאכיל יונים מתחת לבניין?
אפשר לנסות. רשויות מקומיות מטפלות בהאכלה ובניקיון במרחב הציבורי דרך חוקי עזר לשמירת הסדר והניקיון, ויש עיריות שמפרסמות באתר שלהן אכיפה בפועל בנושא. זה לא מחליף סגירה של החזית, אבל כשהמקור הוא נקודת האכלה קבועה בגינה משותפת, פנייה לעירייה היא צעד שנכון לעשות במקביל.
מה מחיר הרחקת יונים בבניין משותף?
המחירון שלנו מתפרסם בטווחים, כי המחיר נגזר מגובה, מגישה ומסוג המשטח. התקנת רשת למסתור כביסה נעה בין 850 ל-1,400 שקלים לעבודה, דוקרנים בין 80 ל-150 שקלים למטר, סליל קפיצי בין 70 ל-120 שקלים למטר ומערכת חשמלית בין 120 ל-200 שקלים למטר. הטווח המדויק נקבע אחרי שרואים את הבניין.
מי מקבל את החשבונית, הוועד או הדייר?
מי שהזמין. כשההזמנה באה מהוועד, ההצעה נכתבת על שם הבניין והתשלום נעשה אחרי ביצוע העבודה. כשדייר מזמין לעצמו, ההצעה על שמו וכדאי שהוועד יידע, כי העיגון נוגע בקיר החוץ. בשני המקרים המחיר שמופיע בהצעה הוא המחיר שמופיע בחשבונית, והמפרט כתוב בהצעה עצמה.
מה מכסה האחריות בעבודה על בניין?
האחריות היא חמש שנים מיום ההתקנה, וחזרה לטיפול בתוך התקופה אינה נגבית בנפרד. בבניין זה משנה יותר מבדירה אחת, כי מספר נקודות שונות נסגרו באותו יום ותמיד יש אחת שדורשת חזרה. כדאי שהוועד ישמור את ההצעה ואת המפרט, כי הם מה שמגדיר על מה בדיוק ניתנה האחריות.
יש לכם את הבעיה הזאת עכשיו?
או פשוט תתקשרו
053-822-2499