פסי הלם חשמליים

שני רכיבים, ונקודה אחת שקובעת

המערכת היא פס שטוח עם מוליכים, שנחתך לאורך ונדבק על המשטח, ויחידת הזנה בקופסה סגורה שמחוברת לנקודת חשמל אחת ומזינה את כל המסלול. מה שמבדיל התקנה טובה הוא החיבורים בין הקטעים. חיבור רופף משאיר מקטע שאין בו פולס, והיונים מוצאות אותו בתוך שבועות. לכן כל חיבור מבודד ומוגן מים, והמסלול נבדק בסוף מקצה לקצה, לא רק ליד הקופסה.

כשהמסלול מתפצל לכמה משטחים נפרדים, למשל שני קצות גג ופרגולה, מזינים אותם מאותה נקודה עם חיבור מוגן ומתועד. כמה נקודות הזנה נפרדות הן כמה נקודות כיבוי, ומישהו ישכח אחת מהן.

בלי קידוח, ולכן גם בלי פגיעה באיטום

הפס נדבק ולא מוברג, ובדרך כלל אין צורך לקדוח במשטח. בגג רעפים ובגג עם איטום זה יתרון ממשי: אין חורים חדשים ואין פגיעה באיטום הקיים. מה שכן קובע הוא מצב המשטח. משטח מאובק, מתקלף או רטוב מקבל הכנה לפני ההדבקה, וזה שלב שנכתב בהצעה.

איפה הוא עדיף על דוקרן

במשטח רציף וארוך שאפשר להדביק עליו רצועה לכל אורכה: קצה גג רעפים, קורת פרגולה, קרניז, חזית מסחרית ומעל שילוט. גם במשטח מעוגל, שדוקרן לא יושב עליו טוב. הפס שטוח ולא מתנשא, ולכן מלמטה כמעט לא רואים אותו, וזה לעיתים מה שמקל על אישור בוועד הבית.

ויש לו יתרון שפחות מדברים עליו: הוא מרתיע כל ציפור שנוחתת עליו, לא רק יונה. דרורים, מיינות ודררות קטנים מיונה ולעיתים משתחלים בין מוטות של דוקרן. ליד מערכת סולארית הוא מטפל בקורות ובמסילות שמעל הפאנלים בלי להוסיף צל ובלי לקדוח בקונסטרוקציה.

ואיפה לא

בחלל שצריך לסגור, כמו מסתור כביסה, מרפסת שירות או עליית גג, צריך רשת ולא הרתעה. במקום שאין בו נקודת חשמל סבירה, כמו מחסן מרוחק או גדר, ההתקנה מסתבכת. ועל משטח שאנשים נוגעים בו בשגרה, כמו מעקה שנשענים עליו, בוחרים פתרון אחר. פס הוא פתרון שקל למכור בגלל המראה, ולכן ההחלטה נעשית לפי המשטח ולפי מי שנוגע בו.

כמה זמן האחריות

האחריות על פס הלם חשמלי היא שלוש שנים מיום ההתקנה.