לפעמים הפתרון ליונים לא עולה כלום

לא כל בעיית יונים צריכה התקנה

מי שמתקשר אלינו בגלל יונים מצפה בדרך כלל לשמוע על רשת, על דוקרנים או על מחיר. זה הגיוני, כי ברוב המקרים באמת צריך פתרון פיזי שמתאים למבנה. אבל לא תמיד. לפעמים כבר בשיחה מתברר שהיונים לא הגיעו בגלל המבנה, אלא בגלל משהו שנמצא בו: אוכל או מים. היו לנו מקרים כאלה. באחד מהם היה אוכל של כלב שנשאר בחוץ, במרפסת או בגינה, והיונים פשוט באו לאכול. באחר הייתה נזילה, והמים שלה היו הסיבה שהן עצרו דווקא שם. במקרים כאלה הסברנו מה לעשות, ולא לקחנו שקל.

המאמר הזה נכתב כדי שתוכלו לבדוק את זה בעצמכם לפני שאתם מזמינים עבודה. השאלה הראשונה היא לא מה להתקין, אלא מה מושך יונים למקום שלכם. אם התשובה היא אוכל או מים, הרחקת יונים בלי התקנה היא אפשרות אמיתית, והיא מתחילה בהורדת מה שמושך אותן. אם התשובה היא קן, מקום לינה או משטח שנוח לעמוד עליו, אז צריך פתרון פיזי, ובהמשך המאמר מוסבר איך מבחינים בין המצבים.

שני דברים כדאי לדעת מראש. הראשון: מה שנכתב כאן לא מחליף בדיקה של המבנה, כשהבעיה היא קן או לינה. השני: גם כשבסוף צריך התקנה, הבדיקה של האוכל והמים לא מיותרת, כי מקור מזון שנשאר פתוח ימשיך למשוך יונים גם אחרי שסגרתם חלל אחד. את הסדר שבו אנחנו עובדים, מהשיחה ועד ההתקנה, אפשר לקרוא בעמוד תהליך העבודה.

למה זה חשוב? כי התקנה היא הוצאה, וכדאי לעשות אותה כשהיא באמת נחוצה. מי שמתקין רשת במרפסת שהיונים באו אליה בשביל אוכל, משלם על פתרון שלא נוגע בסיבה. ומי שמוריד את האוכל ומגלה שהיונים עדיין שם, יודע לפחות שהבעיה היא במבנה, ויכול לבחור את הפתרון הנכון בלי לנחש.

מה מושך יונים למקום מסוים

יונה שחוזרת שוב ושוב לאותו מקום מוצאת בו משהו. בגדול יש ארבעה דברים שהיא מחפשת: אוכל, מים, מקום לעמוד עליו ומקום לישון או לקנן בו. ההתקנות שאנחנו עושים מטפלות בשני האחרונים. רשת סוגרת חלל שהיונה נכנסת אליו, ודוקרנים מונעים ממנה לעמוד על משטח צר. אבל אף התקנה לא מטפלת באוכל ובמים. אם הם נשארים זמינים, הם ממשיכים לשמש סיבה לבוא.

לכן כשמישהו שואל מה מושך יונים למרפסת שלו, אנחנו מתחילים מהשאלות הפשוטות. יש בחוץ אוכל פתוח? יש מקום שבו מים מטפטפים או נאספים? רק אחרי זה מגיעות השאלות על המבנה עצמו: איפה הן עומדות, איפה הן ישנות, והאם יש קן.

ההיגיון הזה מוכר גם לרשויות. עיריית חולון אוכפת איסור על האכלת יונים במרחב הציבורי, ומי שמאכיל יונים ברחוב עלול לקבל קנס. העירייה לא אוכפת את זה כי היא נגד יונים, אלא כי אוכל זמין מביא אותן, והן מביאות איתן לכלוך. מה שנכון לכיכר העירונית נכון גם למרפסת ולגינה: כשיש אוכל, יש יונים.

החדשות הטובות הן שבבית אתם שולטים במקורות האלה. את האוכל אפשר להכניס, ואת הנזילה אפשר לתקן. אלה צעדים שלא דורשים ציוד, קבלן או התקנה, ולפעמים הם כל מה שצריך.

הסדר חשוב גם מסיבה אחרת. כשמתחילים מהאוכל ומהמים, מה שנשאר אחר כך הוא תמונה נקייה יותר של הבעיה. אם היונים עדיין מגיעות, ברור שהן מוצאות במקום משהו שאינו אוכל או מים, וקל יותר לזהות מה. כך גם השיחה איתנו, אם תהיה, מתחילה מנקודה ברורה.

אוכל של כלב במרפסת: למה הוא מספיק כדי להביא אותן

אוכל של כלב במרפסת הוא אחד המקרים שבהם השיחה הסתיימה בלי עבודה. מבחינת הכלב, הקערה היא המקום שבו הוא אוכל בשעות קבועות. מבחינת היונה, זו נקודת מזון שעומדת בחוץ, נשארת פתוחה, ולא תמיד יש מי שישמור עליה. היא לא מבחינה בין קערה של כלב לבין כל מקור מזון אחר.

יונה שמצאה אוכל זמין לומדת את המקום. היא חוזרת אליו, ולעיתים קרובות לא לבד. מה שהתחיל ביונה אחת שנחתה על המעקה הופך למשהו קבוע, והלכלוך מצטבר במרפסת ובמה שמתחתיה. כשבעלי הבית רואים יונים כל יום, הם מניחים שצריך רשת או דוקרנים, ומתקשרים לבקש הצעת מחיר.

אותו דבר קורה בגינה. קערה שעומדת על הדשא או ליד הבית, אוכל שהתפזר סביבה או שאריות שנשארו אחרי הארוחה, כולם נגישים ליונים בדיוק כמו במרפסת. הגינה פתוחה יותר, ולכן לפעמים אפילו קל להן יותר.

חשוב להגיד: אף אחד לא עשה כאן משהו לא בסדר. כלב צריך לאכול, ואוכל שעומד בחוץ הוא הרגל טבעי בהרבה בתים. אבל כשמבינים שהקערה היא מה שמזמין את היונים, הפתרון ברור, והוא לא עולה כסף. בפרק הבא מוסבר מה בדיוק לשנות.

איך יודעים שהקערה היא הסיבה? שמים לב מתי היונים מגיעות ולאן הן הולכות. אם הן נוחתות ליד הקערה, מנקרות סביבה, או מגיעות בדיוק בשעות שבהן יש בה אוכל, הקשר ברור. אם הן עומדות במקום אחר לגמרי, רחוק מהאוכל, ייתכן שהקערה היא רק חלק מהסיפור.

מה עושים עם האוכל של הכלב

הכלל פשוט: לא משאירים אוכל פתוח בחוץ. נותנים לכלב את האוכל בזמן הארוחה, ואחרי שהוא סיים מכניסים פנימה את מה שנשאר. אם התפזר אוכל סביב הקערה, אוספים אותו. המטרה היא שבשעות שבהן היונים מסתובבות, לא יהיה להן מה למצוא.

השינוי הזה נשמע קטן, וזה בדיוק העניין. ברוב הבתים הוא דורש רק לשנות הרגל: לקבוע זמני ארוחה במקום קערה מלאה לאורך כל היום, ולזכור להכניס את הקערה אחרי הארוחה. אין צורך לקנות משהו, להזמין קבלן או לשנות את המרפסת.

כדאי לתת לזה כמה ימים. יונים שהתרגלו למקום יחזרו לבדוק אותו גם אחרי שהאוכל נעלם. אם בכל ביקור הן לא מוצאות כלום, הסיבה לחזור נחלשת. אם הן ממשיכות להגיע גם כשאין שום אוכל בחוץ, זה סימן שהן מוצאות במקום עוד משהו, ושם כבר צריך לבדוק את המבנה.

עוד דבר שכדאי לעשות באותו זמן הוא לנקות את מה שהיונים השאירו. לשלשת שנשארת במרפסת היא לא רק לכלוך: היא גם סימן ליונות אחרות שהמקום הזה בשימוש. על הניקוי עצמו, ועל הזהירות שהוא דורש, יש פרק נפרד בהמשך. בינתיים, אם יש לכם שאלה על המקרה שלכם, אפשר ליצור איתנו קשר, ולפעמים זה נגמר בהסבר קצר בטלפון.

נזילה שמושכת יונים

המקרה השני שבו השיחה הסתיימה בלי עבודה היה נזילה. יונה צריכה לשתות כמו כל בעל חיים, ומקום שבו יש מים זמינים הופך לתחנה שהיא חוזרת אליה. נזילה שמושכת יונים יוצרת בדיוק את זה: מקור מים קבוע, במקום שבו בדרך כלל אין מים, שזמין להן כל יום.

מה שמבלבל בנזילה הוא שהיא לא תמיד נראית כמו הבעיה. בעלי הבית רואים יונים שעומדות, מלכלכות ומשמיעות רעש, ומניחים שהן באו בגלל המבנה. הם לא תמיד שמים לב שהיונים מתרכזות בדיוק ליד המים, ושהן עוזבות כשהמקום מתייבש. כשמחברים בין שני הדברים, הפתרון ברור: מתקנים את הנזילה, והסיבה לעצור דווקא שם נעלמת.

לנזילה יש גם צד שני. מים שמטפטפים במקום קבוע מזיקים בעצמם, לפעמים לקיר, לרצפה או למה שנמצא מתחתם. לכן תיקון של נזילה הוא לא רק צעד נגד יונים, אלא גם צעד שחוסך נזק אחר. במקרים כאלה הסברנו מה לעשות, ולא לקחנו שקל, כי מה שהיה צריך לא היה התקנה שלנו אלא תיקון של הנזילה.

לפני שמזמינים רשת או דוקרנים, כדאי לשאול אם יש במקום מים שזמינים ליונים. אם יש, ההתחלה הנכונה היא התיקון. אם אחרי התיקון היונים עדיין מגיעות, יש סיבה אחרת, וזה הזמן לבדוק את המבנה.

כדאי לזכור שגם מקום שמתייבש לאט יכול להמשיך למשוך יונים לזמן מה אחרי התיקון. שלולית שנשארת כמה ימים, או משטח שספג מים, עדיין מציעים להן משהו. לכן אחרי שהנזילה תוקנה, כדאי גם לייבש ולנקות את המקום, ורק אז לבדוק אם היונים חוזרות.

איך מוצאים את הנזילה

לא כל נזילה גלויה. חלק מהנזילות הן טפטוף איטי שקל לפספס, במיוחד כשהמקום ממילא מלוכלך מיונים. הדרך הפשוטה למצוא אותה היא לחפש מקום שנשאר רטוב גם כשכל השאר יבש. כתם שחוזר באותו מקום, שלולית קטנה שמופיעה שוב אחרי שניקיתם, או צליל של טפטוף בשקט של הערב, כולם סימנים.

הדבר השני שכדאי לעשות הוא לצפות ביונים עצמן. איפה הן עומדות? אם הן מתרכזות סביב נקודה אחת, ובמיוחד אם הן מורידות את הראש אל המקום, יש סיכוי טוב שיש שם מים. יונים שבאות לשתות יתנהגו אחרת מיונים שבאות לישון או לקנן. הן יגיעו, ישתו, ויעזבו, לעיתים כמה פעמים ביום.

כשמצאתם את הנזילה, התיקון הוא עניין לבעל מקצוע מתאים, לפי הסוג שלה. זה לא תחום שלנו, ואנחנו לא נציע לתקן בעצמנו משהו שאינו הרחקת יונים. מה שאנחנו כן נגיד הוא שכדאי לתקן לפני שמזמינים התקנה, כדי לא לשלם על פתרון לבעיה שאולי תיעלם מעצמה.

אחרי התיקון, תנו למקום להתייבש ותנו ליונים כמה ימים. אם הן מפסיקות להגיע, מצאתם את הסיבה. אם הן ממשיכות, יש במקום משהו נוסף שמושך אותן, ובפרק על פתרון פיזי מוסבר מה בודקים אז.

מה אומר החוק: קודם פעולות מניעה

ההבדל בין הרחקה לבין הדברה הוא לא רק עניין של סגנון. הוא כתוב בחוק. חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016, מגדיר בסעיף 2 הדברה כ"שימוש באמצעים כימיים להשמדה, לעיכוב התפתחות, לדחייה, להרחקה או לצמצום אוכלוסייה של מזיקים", ובנפרד מגדיר פעולות מניעה כ"פעולות מכניות או טכניות המופעלות לגבי בית גידול למזיקים לשם מניעת התפתחות של מזיקים".

הורדת האוכל ותיקון הנזילה הם בדיוק פעולות מניעה במובן הזה. הם לא פוגעים ביונה ולא משתמשים בשום חומר. הם משנים את בית הגידול, כלומר את מה שהמקום מציע ליונה, כך שלא תהיה לה סיבה להישאר. במילים פשוטות, בית הגידול הוא כל מה שהופך מקום לנוח עבור היונה: אוכל, מים, מקום לעמוד ומקום לקנן. כל אחד מהם שמורידים מקטין את הסיבה שלה לבחור דווקא בכם.

החוק גם קובע סדר. סעיף 14(ב) לאותו חוק קובע ש"בטרם ביצוע הדברה יבחן מדביר אם ניתן, בנסיבות העניין, לבצע פעולות מניעה או לעשות שימוש באמצעי טיפול". כלומר גם מי שעוסק בהדברה צריך לשאול קודם אם אפשר למנוע. ובתוספת הראשונה של החוק, בחלק ב', יונת הבית מופיעה ברשימה "כשהיא בתחום יישוב", לפי הנוסח בנבו.

אצלנו זה לא שאלה של חובה אלא של שיטה. אנחנו לא משתמשים ברעל, במלכודות או בדבק. העבודה היא הרחקה וסגירה בלבד. ומה שנכון להתקנה נכון גם לשלב שלפניה: אם אפשר לפתור את הבעיה בפעולות מניעה פשוטות, כמו להכניס את האוכל של הכלב או לתקן נזילה, זה המקום להתחיל בו.

למה שווה להתחיל בטלפון

שיחת הטלפון הראשונה היא השלב שקל לדלג עליו, ודווקא בו מתבררים הרבה דברים. בשיחה שואלים איפה היונים נמצאות, ממתי, מה הן עושות שם, והאם יש קן או ביצים. שואלים גם על אוכל ועל מים, כי אלה הדברים שקל לפספס כשמסתכלים רק על המבנה.

חלק מהבעיות נפתרות כבר בשיחת הטלפון הראשונה. לפעמים מתברר שמדובר באוכל של כלב במרפסת, או בנזילה, ואז השיחה מסתיימת בהסבר מה לעשות. היו מקרים כאלה, והסברנו מה לעשות, ולא לקחנו שקל. לפעמים מתברר ההפך: שהבעיה גדולה ממה שנראה מהמרפסת, ושצריך לראות את המבנה. בשני המקרים השיחה שווה את הזמן שלה.

מה כדאי שיהיה מוכן לפני שמתקשרים? תיאור של המקום, תמונה אם יש, ותשובה כנה לשאלה אם יש בחוץ אוכל או מים. אם אתם לא בטוחים, זה בסדר. בדיוק בשביל זה השיחה קיימת. ככל שהתיאור מדויק יותר, קל יותר לדעת אם בכלל צריך להגיע.

ואם השיחה הסתיימה בהסבר ולא בהתקנה, זה לא סוף הקשר. אם אחרי שהורדתם את האוכל או תיקנתם את הנזילה היונים עדיין מגיעות, אפשר לחזור אלינו ולספר מה השתנה. המידע הזה עוזר להבין מה עוד נשאר במקום, ולהתאים את הפתרון.

את המספר ואת הדרכים ליצור קשר תמצאו בעמוד יצירת הקשר. ואם אתם רוצים לקרוא קודם על שאלות שחוזרות אצל לקוחות, יש עמוד שאלות נפוצות עם תשובות על התקנה, אחריות ותחזוקה.

מה לבדוק לפני שמזמינים התקנה

לפני שמזמינים התקנה, כדאי לעבור על כמה שאלות פשוטות. הן לא דורשות ידע מקצועי, ולפעמים הן חוסכות את כל העבודה. התשובות שלכם גם יעזרו לנו להבין את המקרה כבר בשיחה.

• האם נשאר בחוץ אוכל פתוח, למשל אוכל של כלב במרפסת או בגינה?
• האם יש נזילה, או מקום שבו מים מטפטפים או נאספים באופן קבוע?
• האם היונים מתרכזות סביב נקודה אחת, ליד האוכל או ליד המים?
• האם יש קן, ביצים או יונים שישנות במקום בערב?
• האם היונים עומדות על משטח צר, כמו אדן חלון או מעקה, או נכנסות לחלל סגור למחצה?

אם התשובה לשתי השאלות הראשונות היא כן, ההתחלה היא להוריד את האוכל ולתקן את הנזילה, ולחכות כמה ימים. זו הרחקת יונים בלי התקנה, והיא לא עולה כסף. אם התשובה לשאלה הרביעית או החמישית היא כן, כנראה שצריך גם פתרון פיזי, כי קן ומקום לינה לא נעלמים כשהאוכל נעלם.

הרשימה הזאת לא מחליפה בדיקה של המבנה, אבל היא עוזרת להתחיל מהמקום הנכון. ברוב המקרים מי שעונה עליה בכנות יודע כבר לפני השיחה אם מדובר במשהו שאפשר לפתור לבד או במשהו שדורש התקנה.

מתי בכל זאת צריך פתרון פיזי

הורדת האוכל ותיקון הנזילה פותרים בעיה שהסיבה שלה היא אוכל או מים. הם לא פותרים בעיה שהסיבה שלה היא המבנה. כשיונים מקננות במסתור כביסה, ישנות מתחת לגג או עומדות על אדן חלון כל יום, הן לא באות בשביל אוכל. הן באות בשביל מקום, והמקום הזה לא משתנה כשמכניסים את הקערה של הכלב.

במקרים כאלה צריך פתרון פיזי, וכל פתרון מתאים למצב אחר. רשת נגד יונים סוגרת חלל שהיונה נכנסת אליו, כמו מרפסת או מסתור. דוקרנים מונעים מהיונה לעמוד על משטח צר, כמו אדן או מעקה. הבחירה נעשית לפי המבנה, אחרי שרואים אותו, ולא לפי מה שנשמע פשוט בטלפון.

יש גם מצבים מעורבים. לפעמים יש במרפסת גם אוכל של כלב וגם קן. במצב כזה כדאי לעשות את שני הדברים: להוריד את האוכל, כדי שהמקום יפסיק למשוך יונים חדשות, ולטפל בקן ובחלל, כדי לסגור את המקום שאליו היונים שכבר שם חוזרות. אם עושים רק את ההתקנה ומשאירים את האוכל, הוא ימשיך למשוך יונים לחלקים אחרים של הבית.

לכן אנחנו רואים את המבנה לפני שנותנים הצעה. ההצעה נקבעת לפי הגובה, הגישה, סוג המשטח והיקף העבודה, ואת כל אלה אי אפשר לדעת מתיאור בטלפון בלבד. מה שאפשר לדעת בטלפון הוא אם בכלל צריך להגיע, וזה בדיוק מה שהשאלות על אוכל ועל מים עוזרות לברר.

לפני כל סגירה אנחנו מנקים ומחטאים את המשטח. הסיבה פשוטה: סגירה של חלל שיש בו קן, לשלשת או גוזלים כולאת את מה שבפנים, וזו עבודה שצריך לפרק כדי לתקן. אנחנו לא משתמשים ברעל, במלכודות או בדבק, והעבודה היא הרחקה וסגירה בלבד.

ניקוי אחרי שהיונים הלכו

גם כשהסיבה טופלה והיונים הפסיקו להגיע, מה שהן השאירו נשאר. לשלשת שמצטברת במרפסת או בגינה היא לא רק עניין של מראה, ולכן כדאי לנקות אותה, ובזהירות.

הזהירות נובעת מסיבה בריאותית שיש לה מקור. ה-CDC מתאר את ההיסטופלזמוזיס כזיהום ריאתי שנגרם משאיפת נבגים של פטרייה שחיה בקרקע ומתפשטת בלשלשת של ציפורים ושל עטלפים שמתערבבת בקרקע, ומוסיף שרוב מי שנושם את הנבגים אינו חולה, ושבמקרים נדירים היא יכולה להתפשט גם למוח ולחוט השדרה. המשמעות המעשית היא לא להרים את האבק הזה לאוויר, ולכן לא מטאטאים לשלשת יבשה.

יש גם צד של נזק למבנה. מרכז המידע לניהול נזקי חיות בר כותב שלשלשת יונים היא חומצית, ושהיא יכולה לפגוע במראה של חומרי בנייה ולהאיץ את הבלאי שלהם. הוא מוסיף שהצטברות של לשלשת יכולה לסתום מרזבים בגג ולגרום לנזקי מים. לכן כדאי לנקות גם כשהיונים כבר לא שם, ולא לחכות שהלכלוך יתייבש ויצטבר.

כשההצטברות קטנה, בדרך כלל אפשר לנקות אותה בעצמכם, בזהירות. כשהשטח גדול, כשההצטברות ישנה, או כשהיא נמצאת במקום שקשה להגיע אליו, אנחנו מנקים ומחטאים כחלק מהעבודה. אם אתם לא בטוחים איזה מהמצבים זה, אפשר לשאול בשיחה.

אחרי הניקוי, שימו לב אם היונים חוזרות למקום הנקי. אם הן לא חוזרות, כנראה שהסיבה טופלה. אם הן חוזרות, זה סימן שיש במקום עוד משהו שמושך אותן, ושם כבר צריך לבדוק את המבנה.

בבניין משותף: מי מטפל במקור

לפעמים המקור של הבעיה לא נמצא בדירה שלכם. נזילה יכולה להיות בצנרת שעוברת בקיר החיצוני, ואוכל יכול להישאר בחצר או ברחבה שמשותפת לכמה דיירים. במצב כזה, מה שתעשו בדירה שלכם לא יפתור את הבעיה, כי הסיבה נמצאת מחוץ לתחום שלכם.

רכוש משותף הוא באחריות כלל הדיירים, ובדרך כלל ועד הבית מרכז את הטיפול בו. האגודה לתרבות הדיור מסבירה מי מטפל ומי משלם על הרחקת יונים ברכוש המשותף, ושם כדאי להתחיל כשהבעיה נוגעת ליותר מדירה אחת. פנייה מסודרת לוועד, עם תיאור של מה שראיתם, חוסכת ויכוחים בהמשך.

כשנזילה שמושכת יונים נמצאת ברכוש המשותף, התיקון שלה הוא הצעד הראשון לכל הבניין, ולא רק לדירה אחת. אם מתקנים אותה ומורידים מקורות מזון מהשטחים המשותפים, ייתכן שלא יהיה צורך בעבודה בכלל. אם היונים ממשיכות להגיע, הוועד יכול להחליט על פתרון אחד לכל הבניין, וזה לרוב פשוט יותר מפתרון נפרד לכל דירה.

לפני שפונים לוועד, כדאי לתעד. תמונה של המקום שבו מים נאספים, או של המקום שבו היונים מתרכזות, הופכת את הפנייה לברורה. כשכל הדיירים רואים את אותה תמונה, קל יותר להסכים על הצעד הבא, גם אם הוא רק תיקון של נזילה.

אם אתם נציגים של ועד ורוצים להבין את האפשרויות, אפשר לתאר לנו את המצב בשיחה. נשאל אותן שאלות: איפה היונים, ממתי, האם יש אוכל או מים, והאם יש קן. התשובות יגידו אם מדובר בתיקון של המקור או בהתקנה.

טבלה: מה מושך יונים ומה עושים

הטבלה מרכזת את מה שנכתב במאמר. היא לא מחליפה בדיקה, אבל היא עוזרת להבין מאיפה להתחיל, ומתי מספיקה פעולת מניעה פשוטה ומתי צריך התקנה.

שתי השורות הראשונות הן פעולות מניעה שאפשר לעשות בלי לשלם על התקנה. שתי האחרונות דורשות לראות את המבנה. כשיש יותר משורה אחת, מתחילים מהשורות העליונות, כי הן הזולות והמהירות, וממשיכים לפי מה שנשאר.

אם המקרה שלכם לא מופיע בטבלה, זה בסדר. בשביל זה יש שיחה: מתארים מה קורה, ומבינים יחד אם מדובר במשהו שמסדרים לבד או במשהו שצריך לראות.

מתי להתקשר אלינו

התשובה הקצרה היא לפני שמזמינים התקנה. לא כי צריך את האישור שלנו, אלא כי לפעמים השיחה חוסכת את כל העבודה. אם יש אוכל של כלב במרפסת או נזילה, נגיד את זה, ונסביר מה לעשות. היו מקרים כאלה, והסברנו מה לעשות, ולא לקחנו שקל.

אם מתברר שיש קן, מקום לינה או משטח שהיונים עומדות עליו כל יום, נסביר איזה פתרון מתאים ונתאם בדיקה של המבנה. ההצעה נקבעת לפי הגובה, הגישה, סוג המשטח והיקף העבודה, והמפרט כתוב בה. את כל השלבים, מהשיחה ועד ההתקנה, אפשר לקרוא בעמוד תהליך העבודה.

כשאתם מתקשרים, ספרו לנו איפה היונים, ממתי זה קורה, והאם יש בחוץ אוכל או מים. אם יש תמונה, היא עוזרת. אם אתם לא בטוחים, זה בסדר, ונשאל את השאלות שצריך. המטרה של השיחה היא להבין מה מושך יונים למקום שלכם, ולהתחיל מהפתרון הפשוט שעובד.

את פרטי הקשר תמצאו בעמוד יצירת הקשר. לפעמים זה יגמר בהתקנה, ולפעמים בהסבר קצר בטלפון. בשני המקרים תדעו מה עושים, ולמה.