רשת נגד יונים למרפסת: מדריך בחירה והתקנה

מתי רשת היא הפתרון הנכון, ומתי היא הפתרון הלא נכון

רשת מתאימה לכל חלל שאפשר לסגור: מרפסת שירות, מרפסת מקורה, מסתור כביסה, פיר אוורור, עליית גג וחלל בין תקרה לקיר. היא לא מתאימה למשטח פתוח שאנשים הולכים עליו, ולא למעקה שאתם רוצים להשאיר חשוף לנוף. במקרים האלה [דוקרנים](/services/dokranim) או פסי הלם הם הפתרון הנכון, כי הם עובדים על משטח נחיתה ולא על חלל סגור.

ההבדל הזה נשמע טכני, אבל הוא מה שמפריד בין פתרון שעובד לבין כסף שנזרק. רשת שנמתחת על מעקה פתוח תיראה זרה, תיפתח בקצוות תוך חודשים ולא תמנע מיונה לנחות על הקורה שמעליה. דוקרנים שמותקנים במרפסת סגורה לא ימנעו מיונה להיכנס דרך הפתח הראשי ולקנן בפינה. הבחירה נעשית לפי המשטח ולפי השימוש בפועל, ולא לפי מה שנשמע יסודי יותר או יקר יותר.

יש מקרה ביניים שכדאי להכיר: מרפסת מקורה עם מעקה נמוך, שבה היונים נוחתות על המעקה ואחר כך נכנסות פנימה. שם משלבים, וזו לא מכירה של שני פתרונות אלא קריאה נכונה של המסלול שהציפור עושה. מי שמגיע למדוד אמור לעמוד במרפסת, להסתכל למעלה ולשאול מאיפה הן מגיעות, ולא רק למדוד רוחב וגובה. הרחקת יונים במרפסת מתחילה בשאלה הזאת, ולא בקטלוג המוצרים.

מה באמת קובע אם ההתקנה תחזיק

שלושה דברים, וכולם אינם נראים בתמונה של סיום עבודה. הראשון הוא המתיחה. רשת שנמתחה חלש נראית תקינה ביום ההתקנה, ותוך חודשיים נוצרים בה כיסים שיונה נכנסת דרכם בלי מאמץ. המתיחה היא פעולה שנעשית לאורך כל ההיקף בו זמנית, ולא הידוק של פינה אחת אחרי השנייה.

השני הוא העיגון. הרשת מעוגנת למסגרת כבל, והכבל מעוגן לקיר. עיגון לפלסטיק, לטיח רופף או לסרגל אלומיניום דק הוא מה שנפתח בסערה הראשונה, וכשזה קורה הרשת לא נקרעת אלא נשמטת כולה בפינה אחת. קיר בטון מקבל עוגן אחד, קיר בלוקים מקבל אחר, ומי שמשתמש באותו בורג בכל בית פשוט לא בדק.

השלישי הוא סגירת הקצוות, וזה הכשל הנפוץ ביותר. רוב הקריאות החוזרות שאנחנו מגיעים אליהן אינן קרע ברשת אלא פינה שלא נסגרה: פער של כמה סנטימטרים בין הרשת לקיר ליד צינור מזגן, מעל ארגז תריס או בפינה שבה שני קירות לא נפגשים בזווית ישרה. יונה מוצאת פער כזה בתוך ימים. לכן בסוף כל התקנה עוברים על ההיקף עם הלקוח, ולא רק מסתכלים על המרכז.

החומרים, ולמה דווקא הם משנים במרפסת ישראלית

הרשת שאנחנו מתקינים היא רשת פוליאתילן עשויה מתשעה חוטי פוליאתילן שזורים, עם הגנה מפני קרינת UV. זה לא פירוט שיווקי אלא הדבר שקובע כמה שנים היא תחזיק על מרפסת שמקבלת שמש ישירה כל יום. רשת בלי הגנת UV מתחילה להתפורר אחרי שתי עונות, וההתפוררות מתחילה תמיד בצד הדרומי.

המסגרת היא כבל נירוסטה ולא חוט מגולוון. מגולוון יחזיק שנה או שנתיים במרפסת שמקבלת גשם ורוח מהים, ואז יתחיל להחליד. החלודה מכתימה את הקיר ואת הכביסה הרבה לפני שהכבל נקרע, ואת הכתמים האלה כבר לא מורידים מהטיח. ההפרש במחיר בין השניים קטן, וההפרש בתוצאה הוא שנים.

גודל העין נבחר לפי הציפור: ארבעה סנטימטרים נגד יונים, סנטימטר אחד נגד דרורים ומיינות. אפשר לחשוב שעין צפופה יותר היא תמיד בטוחה יותר, אבל היא מורגשת יותר בעין, מעבירה פחות אוויר ומייצרת תחושה של וילון סגור. הרשת שקופה כדי לשמור על מראה הבניין, וזה משנה במיוחד בחזית או בבניין עם ועד שמקפיד. לעליות גג קיימת גרסה חזקה במיוחד, ועליה מדברים מראש ולא ביום ההתקנה.

איך מודדים מרפסת, ולמה זה לא נעשה בעין

המידה היא של החלל, לא של הרשת. מודדים גובה, רוחב, ואת העומק של כל בליטה שצריך לעקוף: צינור, מזגן, ארגז תריס, מעקה זכוכית, קורה שיוצאת מהתקרה. כל בליטה שלא נמדדה הופכת בהתקנה לפינה פתוחה, או לרשת שנמתחת סביבה בצורה שמייצרת פער.

זו הסיבה שביקור מדידה לפני הצעת מחיר אינו פורמליות אלא ההבדל בין מחיר שנשאר אותו מחיר לבין תוספת ביום ההתקנה. מי שנותן מחיר סופי בטלפון בלי לראות את המרפסת מניח הנחות על מה שהוא לא ראה, ואת ההנחות האלה מישהו משלם בסוף: או הלקוח בתוספת, או המתקין בעבודה שלא השתלמה לו, וזה כבר נגמר בהתקנה מהירה מדי.

בביקור מדידה טוב שואלים גם שאלות שאינן מידות: מאיפה היונים מגיעות, כמה זמן הן שם, האם יש קן, האם יש שכנים באותו קו שסובלים מאותו דבר, ומה השימוש שאתם עושים במרפסת. התשובות האלה קובעות את גודל העין, את סוג העיגון ואת השאלה אם צריך ניקוי וחיטוי לפני הסגירה. [תהליך העבודה שלנו](/process) בנוי בדיוק סביב הסדר הזה.

מה עולה רשת נגד יונים למרפסת

המחיר נגזר משני דברים: גודל החלל ותנאי הגישה. מרפסת בקומה שנייה עם גישה נוחה לא עולה כמו אותה מרפסת בקומה תשיעית שדורשת סנפלינג או במה הרמה. לפי המחירון שלנו, התקנת רשת למסתור כביסה נעה בין 850 ל-1,400 שקלים לעבודה. פתרונות אחרים מתומחרים למטר אורך: דוקרנים בין 80 ל-150 שקלים למטר, סליל קפיצי בין 70 ל-120 שקלים למטר, ומערכת חשמלית בין 120 ל-200 שקלים למטר.

מה שכן אפשר לחשב מראש, ובלי לנחש מחיר, זה כמה רשת המרפסת שלכם צורכת. מרפסת ברוחב 3 מטרים ובגובה 2.5 מטרים, כלומר 3 כפול 2.5, שווה 7.5 מטר רבוע של שטח סגירה. מרפסת שירות צרה ברוחב 1.8 מטר ובאותו גובה, כלומר 1.8 כפול 2.5, שווה 4.5 מטר רבוע. שני המספרים האלה הם מה שקובע לאיזה חלק בטווח תיפלו, יחד עם תנאי הגישה, והם גם מה שמאפשר לכם להשוות שתי הצעות על אותו בסיס במקום להשוות שתי מרפסות שונות. אנחנו לא נוקבים במחיר סופי בטלפון מהסיבה הזאת בדיוק.

מה שקבוע ואינו נגזר מכלום: המחיר שמופיע בהצעה הוא המחיר שמופיע בחשבונית, והמפרט כתוב בהצעה עצמה. סוג הרשת, סוג הכבל, שיטת העיגון וגודל העין מופיעים שחור על גבי לבן, כדי שתוכלו להשוות בין הצעות ולא רק בין מספרים. שתי הצעות באותו מחיר עם מפרט שונה הן שתי עבודות שונות לגמרי.

איזה פתרון מתאים לאיזה משטח

הטבלה הזאת היא הדרך המהירה ביותר להבין מה מתאים לכם, לפני שמישהו בכלל מגיע למדוד. היא לא מחליפה ביקור מדידה, אבל היא מספיקה כדי לדעת אם מי שהגיע אליכם מציע את הפתרון שמתאים למשטח או את הפתרון שהוא הכי רגיל להתקין. בכל שורה כאן יש משטח אחד ופתרון אחד, כי זה בדיוק הכלל שנשבר כשמוכרים לאדם רשת על מעקה פתוח או דוקרנים בתוך מרפסת סגורה.

| המשטח | הפתרון | למה דווקא הוא | |---|---|---| | מרפסת שירות או מסתור כביסה | רשת | סוגרת חלל שלם ומשאירה את השימוש במרפסת | | מעקה פתוח או אדן חלון | דוקרנים | מונעים נחיתה בלי לחסום את הנוף | | קורה צרה או שלט | סליל קפיצי | מתאים למשטח צר שדוקרן לא יושב עליו טוב | | גג רעפים או פתח בעליית גג | רשת חזקה במיוחד | פתח גדול ותנאי רוח דורשים מתיחה וחומר אחרים | | מערכת סולארית על הגג | תיל ממריד או רשת היקפית | היונים מקננות מתחת לפאנלים ולא עליהם |

[עמוד השירותים](/services) מפרט כל אחד מהפתרונות האלה בנפרד, כולל מה שהוא לא פותר. מי שמציע לכם פתרון אחד לכל מצב, בלי קשר למשטח, מוכר את מה שנמצא ברכב שלו.

מה לבדוק בהצעת מחיר לפני שחותמים

זו רשימה קצרה, וכל סעיף בה מגיע ממשהו שראינו אצל לקוח שקרא לנו לתקן עבודה של מישהו אחר. אף אחד מהסעיפים האלה אינו טכני מדי בשביל שיחה בטלפון, וכולם נבדקים בשתי דקות מול מסמך ההצעה עצמו.

- האם כתוב סוג הרשת וסוג הכבל, או שכתוב רק המונח הכללי רשת נגד יונים. מפרט שלא נכתב הוא מפרט שאפשר להחליף ביום ההתקנה. - האם ההצעה כוללת ניקוי וחיטוי לפני ההתקנה, במרפסת שיש בה לשלשת או קן. סגירת חלל מלוכלך נועלת בפנים את מה שהיונים השאירו. - האם כתובה תקופת אחריות ומה בדיוק היא מכסה. אחריות על החומר בלבד אינה אחריות על ההתקנה, ורוב הכשלים הם בהתקנה. - האם כתוב מה קורה אם יונה נכנסת בכל זאת, ומי משלם על החזרה. אצלנו האחריות על רשת היא חמש שנים, וחזרה בתוך התקופה אינה נגבית בנפרד. - האם המחיר כולל מע"מ, והאם מבקשים תשלום מראש. אצלנו התשלום הוא אחרי ביצוע העבודה.

הרשימה הזאת שווה יותר מכל השוואת מחירים, כי שתי הצעות יכולות להיראות זהות ולהיות רחוקות מאוד זו מזו. הפער מתגלה בדיוק בסעיפים האלה, ותמיד אחרי ההתקנה.

הרחקת יונים במרפסת שכבר יש בה קן

קן פעיל משנה את סדר הפעולות. אסור לסגור מרפסת שיש בה קן, ואסור לפרק אותו בלי ציוד מגן. לשלשת יבשה שמתפוררת מעלה אבק, ומהאבק הזה אפשר להידבק בהיסטופלזמוזיס, זיהום ריאתי שנגרם לפי ה-CDC משאיפת נבגים של פטרייה שחיה בקרקע ומתפשטת בלשלשת של ציפורים ושל עטלפים שמתערבבת בקרקע. ה-CDC מתאר אותה במפורש כמחלה שנשאפת מאבק מזוהם ולא כמשהו שעובר במגע, וזו הסיבה שהניקוי נעשה עם ציוד מגן ולא עם מטאטא.

הסדר הנכון הוא פינוי, ניקוי וחיטוי של המשטח, ורק אחר כך סגירה. הפער בין הניקוי לסגירה צריך להיות קצר ככל האפשר, כי יונה שקיננה במקום מסוים חוזרת אליו גם אחרי שהקן פורק, ולפעמים באותו יום. סגירה שנדחית בשבוע מחזירה את העבודה להתחלה, ואת זה משלם הלקוח פעמיים.

יש מצב אחד שבו ממתינים בכוונה: כשיש גוזלים שאינם מסוגלים לעוף. במקרה כזה מתאמים מועד אחר, ולא מפרקים קן פעיל עם גוזלים. אנחנו אומרים את זה ללקוח מראש גם כשזה דוחה את העבודה בשבועיים, כי זו גם עבודה נכונה וגם פשוט הדבר הנכון לעשות.

מה אומר החוק, ומה אפשר לעשות מול ועד הבית

שתי שאלות חוזרות בכל בניין. הראשונה היא האכלת יונים בשטח הציבורי, שהיא המקור של רוב הלהקות העירוניות. רשויות מקומיות מטפלות בזה בחוקי עזר לשמירת הסדר והניקיון, ויש עיריות שמפעילות אכיפה בפועל ומפרסמות זאת באתר שלהן. זה לא פותר מרפסת פרטית, אבל זה כן אומר שאפשר לפנות לעירייה כשהמקור הוא נקודת האכלה קבועה בגינה מתחת לבניין.

השנייה היא רכוש משותף. סגירה בתוך המרפסת שלכם היא בדרך כלל עניינכם, אבל התקנה שנוגעת בחזית הבניין, בפיר או בעליית גג נוגעת ברכוש המשותף וראוי לתאם אותה עם הוועד מראש. האגודה לתרבות הדיור מרכזת הנחיות בנושא מסתור יונים ברכוש המשותף, וזו נקודת פתיחה טובה לשיחה שאינה מתחילה בוויכוח.

מהניסיון שלנו השיחה הזאת קלה יותר כשמגיעים אליה עם הצעת מחיר אחת לכל הקו האנכי של המרפסות, ולא עם הצעה לדירה אחת. הלהקה לא מבחינה בין קומה שלישית לרביעית, וסגירה של מרפסת אחת בתוך טור פתוח מזיזה את הבעיה קומה אחת בלבד. ועד שמבין את זה מאשר מהר יותר, כי החלופה היא שכל דייר יפתור לעצמו ויעביר לשכן.

מה קורה ביום ההתקנה, ומה נשאר אחריו

ביום העבודה הצוות מגיע עם החומרים, מודד שוב, ומתחיל מהעיגון. אם יש ניקוי, הוא קודם. צריך גישה למרפסת ולנקודת חשמל, ורצוי לפנות מהמרפסת את מה שאפשר כדי שאפשר יהיה לעבוד לאורך כל הקיר. מרפסת רגילה נסגרת באותו יום, ועבודה בגובה או בפיר עשויה לדרוש יום נוסף בתיאום מראש.

המדידה החוזרת ביום ההתקנה אינה כפילות מיותרת. בין הביקור הראשון ליום העבודה משתנים דברים: מזגן שהוחלף, ארגז תריס שנפתח, סורג שהוסר. מי שמתקין לפי מידה בת חודשיים בלי להסתכל שוב מגלה את ההפרש כשהרשת כבר פרוסה, ואז הפתרון הוא מתיחה מאולתרת שנפתחת אחרי החורף הראשון.

בסוף העבודה עוברים יחד על ההיקף: הקצוות, הפינות, המעבר סביב צינור המזגן והחיבור לארגז התריס. זה הרגע שבו רואים את מה שיקבע אם הפתרון יחזיק, והוא לוקח שתי דקות. מי שלא מציע לכם לעבור יחד על הקצוות כנראה מעדיף שלא תסתכלו. כדאי גם לצלם את ההיקף באותו יום, כי תמונה מיום ההתקנה היא הדרך הפשוטה ביותר להשוות אם משהו זז כעבור שנה.

אחרי ההתקנה אין תחזוקה שוטפת. שטיפה בלחץ נמוך פעם בשנה מספיקה, ואין צורך בחומרים. אם משהו נראה שונה, קצה שהתרומם או כבל שהשתפל, זה הזמן להרים טלפון ולא לחכות. [צרו קשר](/contact) ונחזור אליכם בשעות הפעילות, וחזרה בתוך תקופת האחריות אינה נגבית בנפרד.

מה עושים בזמן שמחכים להתקנה

בין הפנייה להתקנה עוברים לפעמים כמה ימים, ובימים האלה כדאי לעשות שלושה דברים פשוטים שמקטינים את הנזק ולא עולים כלום. הראשון הוא להפסיק כל מקור מזון: שאריות בגינה, שקית זבל פתוחה במרפסת, אוכל לחתולים שמונח בחוץ. יונה שמצאה מזון קבוע חוזרת גם אחרי שסוגרים לה מקום אחד, ולהקה שמתרגלת לבניין מביאה אליו עוד להקות.

השני הוא לא לפזר מה שנראה כמו פתרון ביתי. דחלילים, תקליטורים תלויים, ג'ל דביק וקוצים מפלסטיק זול עובדים לכמה ימים, ואז הציפור מתרגלת. הגרוע מכולם הוא הג'ל: הוא מלכלך את הקיר, נדבק לנוצות ולכפות, ובמקרים רבים גורם לציפור להיתקע במקום ולמות שם, וזה גם אכזרי וגם מייצר בדיוק את הריח שרציתם למנוע. חומרי הדברה נגד ציפורים אינם חוקיים לשימוש פרטי, ואנחנו לא משתמשים בהם בשום עבודה.

השלישי הוא לא להתחיל לנקות לשלשת יבשה לבד. אם צריך לגעת, מרטיבים קודם במים כדי שהאבק לא יעלה, ומשתמשים בכפפות ובמסכה. הניקוי היסודי נעשה ממילא לפני הסגירה, ואין טעם לעשות אותו פעמיים. מי שמתחיל לגרד לשלשת יבשה במטאטא מפזר את מה שרצה להעלים, ומכניס אותו גם לתוך הבית.

שאלות שכדאי לשאול כל מי שמגיע למדוד

בביקור המדידה יש לכם חמש דקות שבהן אפשר להבין הרבה. שאלה ראשונה: מאיפה לדעתך הן נכנסות. מי שעונה בלי להסתכל למעלה ובלי לבדוק את הפינות עונה מהזיכרון ולא מהמרפסת שלכם. שאלה שנייה: איזה עוגן אתה משתמש בקיר הזה. התשובה אמורה להשתנות בין בטון לבלוקים, ואם היא לא משתנה, זה סימן.

שאלה שלישית: מה קורה סביב צינור המזגן ומעל ארגז התריס. אלה שתי הנקודות שבהן נפתחות רוב הרשתות, ומי שמתייחס אליהן מראש כבר תיקן עבודות של אחרים. שאלה רביעית: האם המחיר כולל ניקוי, ומה קורה אם מתגלה קן מתחת לציוד. שאלה חמישית: מה בדיוק מכסה האחריות ומי משלם על חזרה.

שאלה שישית, והיא זו שהכי מעט שואלים: מה לא מתאים כאן. פתרון שמתאים לכל מצב הוא פתרון שנמכר ולא נבחר, ומי שמוכן להגיד שבמרפסת הזאת עדיף דוקרנים על רשת, או שכדאי לחכות שבועיים בגלל גוזלים, נותן לכם מידע שאפשר לבדוק מול מתקין אחר.

התשובות חשובות פחות מהאופן שבו הן נאמרות. מי שמסביר בשקט למה כן ולמה לא, ומוכן להגיד שמשהו לא מתאים במקרה שלכם, יעשה גם את ההתקנה באותה צורה. מי שממהר לסגור עסקה בטלפון ומבטיח מחיר בלי לראות, ימהר גם על הגג.

מה קורה כשסוגרים מרפסת אחת בבניין שלם

זו השאלה שחוזרת בכל בניין שבו יש להקה קבועה, והתשובה עליה אינה נעימה: סגירה של מרפסת אחת בתוך טור פתוח לא מבריחה את הלהקה מהבניין אלא מזיזה אותה קומה. היונים ממשיכות לנחות על אותה חזית, ומחפשות את הפתח הקרוב ביותר לזה שנסגר. מי שסוגר ראשון פותר את הבעיה שלו במלואה, והשכן שמעליו מגלה אותה תוך שבועות.

מזה נובעות שתי מסקנות מעשיות. הראשונה היא שכדאי לבדוק מול השכנים הישירים לפני שמזמינים, במיוחד אם הבעיה במרפסת התחילה אחרי שמישהו אחר בבניין סגר. השנייה היא שעבודה על טור שלם זולה יותר לכל דירה מאשר חמש עבודות נפרדות, כי המדידה, הגישה והציוד משותפים. זה נכון במיוחד בבניינים שבהם נדרשת עבודה בגובה: הבמה או הסנפלינג מגיעים פעם אחת.

בפועל רוב הפניות מגיעות מדירה אחת, וזה בסדר גמור. אנחנו מודדים את המרפסת שממנה התקשרו, ואומרים בכנות אם מדובר בבעיה מקומית או בחזית שלמה. כשזו חזית, אנחנו אומרים את זה גם כשזה אומר שהעבודה הנוכחית קטנה יותר ממה שהיה אפשר למכור. לקוח שיגלה בעצמו כעבור חודשיים שהבעיה עברה קומה, יזכור בעיקר את מה שלא אמרו לו.

מה ההבדל בין רשת זולה לרשת שמחזיקה

בשוק יש פערי מחיר גדולים, והם אמיתיים ולא רק שיווקיים. רשת זולה היא לרוב פוליפרופילן דק בלי הגנת UV, עם חוט דק מדי ובלי כבל היקפי אמיתי. היא נראית זהה ביום ההתקנה, ואחרי קיץ אחד היא מתחילה להתפורר בקצה החשוף לשמש. זה לא כשל של התקנה אלא של חומר, ואי אפשר לתקן אותו במתיחה.

ההפרש השני הוא בעיגון: עבודה מהירה משתמשת בדסקיות פלסטיק ובברגים קצרים, כי הם נכנסים מהר וחוסכים זמן. עבודה שמחזיקה משתמשת בעוגן שמתאים לקיר, ובכבל נירוסטה שמותח את כל ההיקף. ההפרש בעלות החומר הוא עשרות שקלים; ההפרש בתוצאה הוא בין חמש שנים לבין עונה.

ההפרש השלישי הוא מה שלא רואים בכלל: האם ניקו לפני שסגרו, והאם סגרו את כל הפתחים או רק את הגדול שבהם. רשת שנפרסה על מרפסת מלוכלכת נראית טוב בדיוק כמו רשת שנפרסה על מרפסת נקייה, וההבדל מתגלה בקיץ הראשון דרך הריח. לכן ההשוואה בין הצעות חייבת להיות על המפרט ולא על המספר בתחתית, והמפרט חייב להיות כתוב.