יונים בעליית גג: איך הן נכנסות ואיך סוגרים

במה עליית גג שונה ממרפסת, ולמה זה משנה את הפתרון

מרפסת היא חלל אחד עם פתח אחד גדול. סוגרים את החזית, עוברים על הקצוות, גמרנו. עליית גג בנויה הפוך: חלל אחד עם הרבה פתחים קטנים שמפוזרים על כל המעטפת, ורובם אינם נראים מהקרקע ולא מהחדר שמתחת. פתח אוורור בקיר הגמלון, צוהר שנפתח לגג ולא נסגר עד הסוף, סבכה שנשברה, רעף שנשמט, רכס שנפתח, פער סביב צינור אוורור, חלון עליית גג עם מסגרת עץ שהתעוותה. כל אחד מאלה הוא דלת.

מכאן נובע ההבדל המרכזי בין שני סוגי העבודה. במרפסת אפשר להתחיל מהסגירה ולסיים בבדיקת קצוות. בעליית גג הסדר הפוך: קודם מיפוי של כל הפתחים, ורק אחר כך נגיעה בפתח הראשון. מי שסוגר את הפתח שדרכו ראו יונה נכנסת מקבל אותה בחזרה דרך הפתח הסמוך תוך ימים, ומשלם פעמיים על אותה עבודה.

יש הבדל שני, פחות מדובר: תנאי העבודה. עליית גג היא חלל נמוך, חם, עם תאורה חלשה, עם קורות שאי אפשר לדרוך בין כולן ולפעמים עם לוחות שאין להם כושר נשיאה. זה לא מקום שנכנסים אליו כדי להסתכל, וזו אחת הסיבות שהרחקת יונים מעליית גג מתחילה בסקר עם פנס ולא באומדן בטלפון. גם מי שגר בבית עשרות שנים בדרך כלל לא יודע מה מצב הפתחים שם למעלה.

איך הן נכנסות: המסלול, ולא רק הפתח

יונה לא נכנסת ישר מהאוויר לפתח. היא נוחתת קודם על משטח רחב ובטוח, עוברת בהליכה קצרה ונכנסת מהצד. המשטח הזה הוא בדרך כלל אחד מארבעה: רכס הגג, קו המרזב, מעקה של גזוזטרה שצמודה לגמלון, או משטח מזגן שמותקן על הקיר העליון. מי שמטפל בפתח ולא במשטח הנחיתה מקבל ציפורים שממשיכות לנחות במקום, ללשלש עליו ולחפש כניסה חדשה בסבלנות רבה.

שלב שני הוא הבדיקה. יונה שאיבדה גישה למקום שהיא מכירה לא עוזבת את הבניין, היא מקיפה אותו. היא הולכת על הרכס, מציצה לכל פער, נכנסת לחצי גוף ובודקת אם יש המשך. הבדיקה הזאת נמשכת ימים, ולכן פער של כמה סנטימטרים שנשאר אחרי סגירה חלקית נמצא כמעט בוודאות.

שלב שלישי הוא הקינון עצמו, וכאן עליית גג היא מקום מוצלח בהרבה ממרפסת מנקודת המבט של הציפור. אין רוח, אין גשם, אין חתולים, אין אנשים שעוברים, ואין מי שמזיז את הקן. יונה שנכנסה לחלל כזה מטילה בו שוב ושוב, והחלל הופך לאתר קינון קבוע לכמה זוגות במקביל. זו הסיבה שעליית גג שהוזנחה עונה שלמה מגיעה למצב שבו הניקוי הוא החלק הגדול של העבודה, לא הסגירה.

גג רעפים: מה קורה בין הרעף לקורות

יונים בגג רעפים הן מקרה בפני עצמו, כי גג רעפים אינו מישור אטום אלא חיפוי. הרעפים מונחים בשורות על סבכה של קורות, ומתחתיהם יש יריעה או קרש. בין גל לגל נשארים משולשים, ובקצה התחתון של הגג, מעל המרזב, נשארת שורה שלמה של פתחים משולשים שדרכם עובר אוויר בכוונה. עבור יונה זה מסדרון עם כמה עשרות דלתות.

הרכס הוא הנקודה השנייה. רעפי רכס מונחים על מלט או על סרט אוורור, ושניהם מתיישנים. מלט שהתפורר משאיר פער לאורך כל קו הגג, וסרט שהתקלף מייצר פתח בדיוק בנקודה שהיונים נוחתות עליה ממילא. הנקודה השלישית היא כל מקום שבו הגג נפגש במשהו אחר: ארובה, צינור אוורור, חלון גג, קיר של קומה גבוהה יותר. שם מותקן פח איטום, ופח שהתרומם קצת הוא פתח.

לכן סגירה בגג רעפים אינה קו ישר. היא סגירה שעוקבת אחרי הפרופיל, גל אחרי גל, ולפעמים היא מחייבת גם החזרה של רעף שנשמט או תיקון של מלט רכס לפני שאפשר לסגור. מי שנותן מחיר לגג רעפים לפי אורך הקו הישר מודד גג אחר, וההפרש מתגלה ביום העבודה. [עמוד התהליך](/process) מסביר למה הסקר קודם להצעה ולא להיפך.

מה מצטבר בעליית גג מאוכלסת, ומה זה עושה לבית

אחרי עונה אחת יש בעליית גג ארבעה דברים שלא היו בה קודם. הראשון הוא לשלשת, ולא כשכבה דקה: יונה אחת מייצרת כמות קבועה בכל יום, וזוג שמקנן באותו מקום משאיר ערמה במקום קבוע מתחת לנקודת הלינה. השני הוא חומר קן, כלומר זרדים, נוצות וחוטים שנאספו מהשכונה. השלישי הוא ביצים שלא התפתחו וגוזלים שלא שרדו. הרביעי הוא קרציות ופרעושים שחיים על הציפור ונשארים בחלל אחרי שהיא עפה.

מהצטברות הזאת נובעים שני נזקים שבעל הבית מרגיש בלי לדעת למה. הראשון הוא רטיבות מקומית: ערמת לשלשת אוגרת לחות ומעלה אותה לעץ ולגבס שסביבה, ולכן לא נדיר למצוא קורה שהתרככה או לוח תקרה שהתנפח בדיוק מתחת לנקודת הקינון. השני הוא סתימות: נוצות וזרדים נשטפים בגשם אל המרזב, המרזב נסתם, והמים מחפשים דרך אחרת. כתם רטוב בתקרה של הקומה העליונה אחרי הגשם הראשון הוא לעיתים תוצאה של מרזב שנסתם מנוצות, וכמעט אף אחד לא מקשר בין השניים בזמן.

הנזק השלישי הוא לחשמל. בעליית גג עוברות בדרך כלל צנרת ותעלות חשמל, וניקור חוזר שוחק בידוד. זה לא נראה מלמטה ולא מפעיל שום התראה, ולכן שווה להעיף מבט על התעלות באותו סקר שבו בודקים את הפתחים.

הרעש, הריח והאבק שמגיעים לקומה שמתחת

מי שגר מתחת לעליית גג מאוכלסת שומע שלושה קולות שונים, וכל אחד מהם אומר משהו אחר. שריטות קצרות בשעות הבוקר הן הליכה על לוחות או על קורות. גרגור עמוק ומתמשך הוא זכר שמתחיל חיזור, וזה סימן שהחלל נבחר כאתר קינון ולא רק כמקום מעבר. נפנוף כנפיים חזק קרוב לתקרה הוא בדרך כלל ציפור שנבהלה ולא מצליחה לצאת, וזה המצב שדורש טיפול מהיר.

הריח מגיע אחר כך, ובעיקר בקיץ. הוא לא מהציפור אלא מלשלשת שספחה לחות, ולכן הוא מתחזק אחרי גשם ובימים לחים. הריח עובר לקומה שמתחת דרך גוף תאורה שקוע, דרך פתח של מפוח או דרך הפער סביב סולם עליית הגג, כלומר בדיוק דרך המקומות שבהם התקרה לא אטומה. מי שמנסה לפתור אותו בבישום או במטהר אוויר מטפל בתסמין.

האבק הוא החלק הפחות מדובר, והוא החשוב שבהם. לשלשת יבשה מתפוררת לחלקיקים דקים שנישאים באוויר בכל פעם שמישהו עולה או מזיז משהו, ובחלל סגור עם אוורור חלקי אין לאן שהם יתפזרו. זו הסיבה שהסעיף הבא עוסק בציוד מגן ולא באסתטיקה, ושאנחנו לא נכנסים לעליית גג מאוכלסת בלי מסכה.

למה לא נכנסים לעליית גג מאוכלסת עם מטאטא

ה-CDC מתאר את ההיסטופלזמוזיס כמחלה שנגרמת משאיפת נבגים של פטרייה שחיה בקרקע ומתפשטת בקרקע שמעורבת בה לשלשת של ציפורים ושל עטלפים, ומציין שהיא פוגעת בעיקר בריאות ושבמקרים נדירים היא יכולה להתפשט גם לאיברים אחרים, כולל המוח וחוט השדרה. הנקודה המעשית היא שמדובר במחלה שנשאפת ולא במחלה שעוברת בנגיעה, ולכן כל השאלה היא אם האבק עולה לאוויר או לא.

מכאן שלושה כללים שאנחנו עובדים לפיהם, והם נכונים גם למי שבכל זאת עולה לבד. מרטיבים במים לפני שנוגעים, כדי שהאבק יישאר למטה. לא משתמשים במפוח, במטאטא יבש או בשואב בלי מסנן מתאים, כי כל אחד מהם הופך ערמה מקומית לענן בחלל סגור. עובדים עם מסכה, כפפות ובגד שמוסר בסוף, ופותחים את הפתחים לאוורור כל זמן העבודה.

עיריות מתייחסות ללהקות יונים באותה שפה של מפגע תברואי. עיריית חולון פרסמה שהיא מגבירה אכיפה על האכלת יונים במרחב הציבורי, ובהודעה שלה הווטרינר העירוני מסביר שההאכלה יוצרת מפגע משמעותי מפני שהיונים מתקבצות בקבוצות גדולות ומייצרות לשלשת ופסולת בכמות גדולה, עם סיכון תברואי והעברת מחלות ([עיריית חולון](https://www ([עיריית חולון](https://www.holon.muni.il/Lists/List2/CustomDispForm.aspx?ID=635)).holon.muni.il/Lists/List2/CustomDispForm.aspx?ID=635)). זה לא פותר עליית גג פרטית, אבל אם המקור הוא נקודת האכלה קבועה ליד הבניין, יש למי לפנות במקביל.

הרשת החזקה במיוחד, ולמה הרשת הרגילה לא מתאימה לכל פתח

בעליית גג שתי התכונות שקובעות ברשת אינן אותן תכונות שקובעות במרפסת. השקיפות כמעט אינה רלוונטית, כי הפתח נמצא בגובה ואיש אינו מסתכל עליו, ומה שכן קובע הוא גודל העין ועמידות החוט לאורך שנים בלי שמישהו יעלה לבדוק. החוט אצלנו הוא פוליאתילן בשזירה של תשעה חוטים עם הגנה מפני קרינת UV, וזה מה שמחזיק אותו בשמש ישירה על רעף או על פח.

גודל העין הוא ההחלטה האמיתית כאן, והיא שונה מהחלטה במרפסת. עין של ארבעה סנטימטרים עוצרת יונה, ועין של סנטימטר אחד עוצרת גם דרור ומיינה. בעליית גג הפער הזה חשוב יותר, כי פתח אוורור שנחסם בפני יונה נשאר פתוח לדרור, ודרור שנכנס לחלל סגור מקנן בו בשקט ואיש לא ידע עד שיישמע רעש מעל התקרה. לכן בחלל לא נצפה אנחנו נוטים לעין הקטנה גם כשהתלונה מדברת על יונים בלבד.

לפתחים גדולים קיימת גרסה חזקה במיוחד של הרשת, והיא נועדה בדיוק למקרה הזה. חלון גמלון פתוח, צוהר גג או פתח בין קורות ברוחב של מטרים מתנהג כמפרש: הרוח לוחצת עליו משני הכיוונים לחלופין, והמתיחה צריכה להחזיק את הלחץ הזה שנים. רשת שמתאימה למסתור כביסה מוגן בקומה שנייה לא נועדה לעבוד בתנאים האלה, ולכן על הגרסה החזקה מדברים בסקר ולא ביום ההתקנה.

המסגרת חשובה כאן לא פחות מהבד. הרשת נמתחת על כבל נירוסטה, והכבל מעוגן למשהו שיש לו כושר החזקה. בעליית גג זה לא מובן מאליו: מסגרת עץ שספחה לחות שנים, קרש שהתרכך מתחת לערמת לשלשת או טיח שהתפורר אינם נקודות עיגון. לפני שסוגרים פתח בודקים במה מעגנים אותו, ולפעמים מתקנים קודם. [עמוד החומרים](/materials) מפרט את המפרט המלא, והוא מה שצריך להופיע גם בהצעה עצמה.

רשת לעליית גג נבחרת לכן לפי שלושה נתונים ולא לפי אחד: גודל הפתח, הציפור שמטרידה בפועל, ומה שאפשר לעגן אליו. פתח קטן במסגרת בטון שלמה ופתח גמלון במסגרת עץ מיושנת יכולים לקבל אותו חומר ואותו גודל עין, ובכל זאת שתי שיטות עיגון שונות לגמרי. זו הסיבה שהמפרט בהצעה מפרט את הפתחים אחד אחד ולא כותב שורה אחת לכל החלל, וזו גם הסיבה שסקר בלי פנס אינו סקר.

מה לבדוק בעליית גג לפני שסוגרים אותה

סקר בעליית גג אינו מדידה של רוחב וגובה. הוא מפה של פתחים ושל נקודות עיגון, והוא נעשה עם פנס, עם מצלמה ועם נעליים מתאימות. חמשת הפריטים האלה הם המינימום, וכל אחד מהם מגיע ממשהו שראינו בבית שקראו לנו לתקן בו עבודה קודמת.

- כל הפתחים, גם אלה שלא רואים מלמטה: גמלון, צוהר, סבכות אוורור, רכס, קו המרזב, פערים סביב ארובה וצינורות, וחלון עליית גג. - מצב נקודות העיגון בכל פתח: עץ יבש או רקוב, בטון, בלוקים, טיח, ומה מתוכם יכול להחזיק כבל מתוח. - האם יש קן פעיל, והאם יש בו גוזלים. זה הדבר שקובע את התאריך, לא את המחיר. - מפה של האוורור: אילו פתחים חייבים להמשיך להעביר אוויר אחרי הסגירה, וכמה שטח פתח מדובר. - מה מצב התעלות והצנרת בחלל, והאם יש סימני ניקור או בידוד שנשחק.

הסקר הזה לוקח בין חצי שעה לשעה, והוא מה שמאפשר לתת הצעה שלא משתנה. בית שבו לא נעשה סקר מקבל הצעה שמבוססת על מה שנראה מלמטה, וזאת בדיוק ההצעה שגדלה ביום העבודה.

שני דברים שכדאי לבקש בסוף הסקר. הראשון הוא תמונות של הפתחים, כולל אלה שלא תראו בעצמכם, כדי שתדעו על מה אתם מאשרים עבודה. השני הוא רשימה כתובה של הפתחים עם שיטת הסגירה לכל אחד, כי רשימה כזאת היא מה שמאפשר לכם להשוות הצעה להצעה ולא מספר למספר. שתי הבקשות האלה לגיטימיות לחלוטין, ומי שמסרב להן מספר לכם משהו לפני שהעבודה בכלל התחילה.

איזה פתח מקבל איזה פתרון

הטבלה הזאת מסדרת את מה שנראה מבלבל כשעומדים בחלל ומסתכלים למעלה. בכל שורה יש פתח אחד ופתרון אחד, כי זה הכלל שנשבר כשמישהו מציע פתרון אחד לכל המעטפת. היא אינה מחליפה סקר, אבל היא מאפשרת לנהל שיחה ממוקדת עם מי שמגיע.

| הפתח או המשטח | הפתרון | למה דווקא הוא | |---|---|---| | חלון גמלון או צוהר גג פתוח | רשת חזקה במיוחד | פתח גדול בתנאי רוח, לא משטח נחיתה | | פתח אוורור עם סבכה שבורה | רשת בעין המתאימה לציפור | חוסמת כניסה וממשיכה להעביר אוויר | | קו המרזב מתחת לרעף התחתון | סגירה שעוקבת אחרי הגלים | קו ישר משאיר משולש פתוח בכל גל | | רכס שהמלט בו התפורר | תיקון ואז סגירה נקודתית | בלי תיקון אין למה לעגן את הסגירה | | רכס או מעקה שממנו נוחתות | דוקרנים | מונעים את הנחיתה שקודמת לכניסה | | חלל בין תקרה לגג בבניין משותף | רשת | מדובר בחלל ולא במשטח נחיתה |

[עמוד השירותים](/services) מפרט כל פתרון בנפרד, כולל מה שהוא לא פותר, ו[הדוקרנים](/services/dokranim) הם המשלים ולא התחליף של הרשת בעליית גג. פתח שקיבל פתרון לא מתאים ייפתח, וזה יקרה בחורף.

פינוי קן מעליית גג: סדר שאי אפשר להפוך

פינוי קן מעליית גג הוא השלב שקובע אם הסגירה תהיה שקטה או שתחזור. הסדר הוא קבוע: פינוי, ניקוי, חיטוי, ואז סגירה. סגירה לפני ניקוי נועלת בפנים את הלשלשת, את הנוצות ואת הקרציות, וזה מה שמחזיר את הריח דרך התקרה בקיץ הראשון. בעליית גג הכלל הזה חמור יותר מבמרפסת, כי החלל סגור ואין לו שטיפה טבעית של גשם ושמש.

הפער בין הניקוי לסגירה צריך להיות קצר ככל האפשר. יונה שקיננה בחלל מסוים חוזרת אליו גם אחרי שהקן פורק, לפעמים באותו יום, ולכן ניקוי בלי סגירה הוא עבודה שמתאפסת. אנחנו מעדיפים לעשות את שני השלבים באותו ביקור, וכשגודל החלל או תנאי הגישה לא מאפשרים את זה, קובעים את הסגירה מיד אחרי.

יש מצב אחד שבו ממתינים בכוונה: גוזלים שאינם מסוגלים לעוף. במקרה כזה מתאמים מועד אחר ולא מפרקים את הקן, גם כשזה דוחה את העבודה בשבועיים, ואנחנו אומרים את זה ללקוח מראש. אנחנו עובדים בשיטה של סגירה ומניעת כניסה בלבד, בלי רעל, בלי מלכודות ובלי דבק, וזה נכון גם בחלל שאף אחד לא רואה.

עוד נקודה שקשורה לסדר: חיטוי אינו רק שטיפה. אחרי שמפנים את חומר הקן ואת הלשלשת, המשטח מטופל בחומר שמיועד לכך, והקרציות שנשארות בחלל הן הסיבה העיקרית לכך. קרציות של יונים אינן חיות על אדם, אבל הן עוברות לחדר שמתחת דרך פערים בתקרה ונושכות עד שהן מתות. מי שסוגר חלל בלי חיטוי מגלה את זה שבועיים אחרי שהעבודה נגמרה, וקושר את זה לכל דבר חוץ מהיונים.

אוורור: איך סוגרים בלי להפוך את החלל לתנור

זו השאלה שכל אדריכל שואל וכמעט אף לקוח לא, ולכן שווה להקדים אותה. עליית גג מאווררת בכוונה. הפתחים בגמלון, השורה שמעל המרזב וסרט האוורור ברכס נמצאים שם כדי להוציא חום ולחות מהחלל, ובלעדיהם מצטברים שני דברים לא נעימים: חום בקיץ שעולה דרך התקרה אל הקומה העליונה, ולחות בחורף שמעבה על הצד הפנימי של הגג.

מכאן נובע הכלל של סגירת פתחי אוורור: חוסמים את הציפור, משאירים את האוויר. רשת מתוחה על פתח אוורור לא מפריעה למעבר אוויר בצורה משמעותית, ולכן פתח שנסגר ברשת ממשיך לתפקד. מה שאסור הוא לאטום פתח בלוח עץ, בקלקר, בקצף או בפח. זה נראה כמו סגירה יסודית, והוא מייצר בדיוק את הרטיבות ואת העובש שאחר כך מטופלים בעבודה יקרה בהרבה.

יש מקרה אחד שדורש שיקול: פתח שנועד לאוורור אבל גודל העין שמתאים לציפור הקטנה שמטרידה אותו הוא סנטימטר אחד, ורשת צפופה מעבירה פחות אוויר מרשת בעין רחבה. במקרה כזה בודקים בסקר מה שטח הפתח הכולל, ואם צריך פותחים שטח אוורור נוסף מוגן במקום להצר את הקיים. ההחלטה הזאת נעשית לפני העבודה, לא אחריה.

כמה חומר צריך: חישוב שאפשר לעשות לבד

אי אפשר לדעת מחיר בלי לראות את החלל, אבל אפשר לדעת מראש על איזה גודל מדובר, וזה המספר שקובע לאיזה חלק בטווח תיפלו. בעליית גג מודדים שני דברים: שטח הפתחים הגדולים ואורך הקווים שצריך לסגור, כמו קו המרזב או קו הרכס.

פתח אוורור ברוחב 60 סנטימטרים ובגובה 40 סנטימטרים, כלומר 0.6 כפול 0.4, שווה 0.24 מטר רבוע. חזית גמלון משולשת ברוחב 8 מטרים ובגובה 3 מטרים בשיא, כלומר 8 כפול 3 חלקי 2, שווה 12 מטר רבוע של שטח סגירה. שני החישובים האלה לוקחים דקה עם סרט מידה, והם מאפשרים לכם להשוות שתי הצעות על אותו בסיס במקום להשוות שני גגות שונים.

שתי הערות. ראשית, מספר הפתחים משפיע לא פחות מהשטח: עשר סבכות קטנות הן עשר עבודות עיגון נפרדות, גם אם השטח המצטבר שלהן קטן מפתח גמלון אחד. שנית, אורך הקווים בגג רעפים גדול מהמידה על המפה, כי הסגירה עוקבת אחרי הגלים. מי שמתמחר לפי המפה יגלה את ההפרש למעלה.

שווה לדעת גם מה לא נמדד בכלל. שטח הרצפה של עליית הגג אינו רלוונטי לסגירה, ולכן מי ששואל אותו בטלפון מודד את הדבר הלא נכון. גם גובה החלל אינו קובע את המחיר אלא את נוחות העבודה בלבד. מה שקובע הוא מספר הפתחים, השטח שלהם, מה שמעגנים אליו ואיך מגיעים אל החלל. ארבעת הנתונים האלה נכנסים לכל הצעה שאנחנו נותנים, וכשאחד מהם חסר, ההצעה נשענת על הנחה.

מה קובע את המחיר, ומה קבוע בכל הצעה

המחיר נגזר משלושה דברים: מספר הפתחים, גודלם ותנאי הגישה. עליית גג שנכנסים אליה דרך סולם בתוך הבית אינה אותה עבודה כמו חלל שנכנסים אליו מבחוץ דרך צוהר בגג, וגג שדורש אבטחה בגובה או במה יקר יותר מאותו גג עם גישה נוחה. לפי המחירון שלנו, התקנת רשת למסתור כביסה נעה בין 850 ל-1,400 שקלים לעבודה, דוקרנים נעים בין 80 ל-150 שקלים למטר אורך, סליל קפיץ בין 70 ל-120 שקלים למטר אורך, ומערכת חשמלית בין 120 ל-200 שקלים למטר אורך.

מה שקבוע ואינו נגזר מכלום: המחיר שמופיע בהצעה הוא המחיר שמופיע בחשבונית, המפרט כתוב בהצעה עצמה, והתשלום הוא אחרי שהעבודה נעשתה. סוג הרשת, גודל העין, שיטת העיגון בכל פתח, האם הניקוי כלול והאם נדרש תיקון רעף או תיקון מלט רכס מופיעים שחור על גבי לבן.

שתי הצעות באותו מחיר עם מפרט שונה הן שתי עבודות שונות לגמרי, ובעליית גג זה נכון אפילו יותר מבמרפסת, כי אף אחד לא עולה לבדוק את התוצאה כעבור חצי שנה. אנחנו עובדים במרכז הארץ ובשפלה, ובאזורים האלה גם ההגעה וגם זמינות התיאום ידועים מראש ולא מתווספים בהמשך.

שאלה שחוזרת בטלפון היא למה לא נותנים מחיר סופי בלי לעלות. בעליית גג התשובה בולטת יותר מבכל מקום אחר: אף אחד לא יודע כמה פתחים יש שם עד שמישהו נכנס עם פנס, וגם בעל הבית לא. מי שנוקב במחיר סופי בטלפון מניח הנחה על מספר הפתחים, ואת ההנחה הזאת מישהו משלם בסוף, בתוספת ביום העבודה או בסגירה חלקית שנראית גמורה. הסקר הוא מה שמייצר מחיר שנשאר אותו מחיר.

יום העבודה בעליית גג, ומה נשאר אחריו

ביום העבודה הצוות מגיע עם החומרים ומתחיל ממיפוי חוזר של הפתחים, גם כשנעשה סקר. בין הסקר ליום העבודה משתנים דברים: סבכה שנשברה בסערה, רעף שנשמט, קן חדש, לפעמים גם ציפור שנכנסה ולא יצאה. מי שעובד לפי מפה בת חודש בלי להסתכל שוב מגלה את ההפרש כשהחומר כבר למעלה.

אחר כך מגיע הניקוי, אם צריך, ורק אחריו הסגירה. סוגרים פתח אחר פתח בסדר קבוע ולא מדלגים, כי פתח שנשאר לסוף הוא הפתח שהיונים ישתמשו בו באותו יום. בפתחים שדורשים תיקון, התיקון קודם לסגירה. צריך גישה לחלל ולנקודת חשמל, ואם הגישה עוברת דרך חדר שינה או דרך ארון, עדיף לפנות אותו מראש.

בסוף העבודה עוברים יחד על המפה: כל פתח, כל נקודת עיגון, קו המרזב, הרכס, ומה נשאר פתוח לאוורור. זה הרגע שבו רואים את מה שיקבע אם הסגירה תחזיק, והוא לוקח כמה דקות. כדאי גם לצלם, כי תמונה מיום העבודה היא הדרך הפשוטה לבדוק כעבור שנה אם משהו זז. אחרי ההתקנה אין תחזוקה שוטפת, ואם קצה התרומם או סבכה נפתחה, [צרו קשר](/contact) וחזרה בתוך תקופת האחריות אינה נגבית בנפרד.

עליית גג ברכוש משותף: מי מחליט ומי משלם

בבניין משותף עליית הגג היא בדרך כלל רכוש משותף, גם כשרק דייר אחד שומע את היונים. זה יוצר שתי שאלות: מי מזמין את העבודה ומי משלם עליה. האגודה לתרבות הדיור פרסמה מענה בנושא מסתור יונים ברכוש המשותף, והוא מבחין בין מצבים: מפגע שנוצר בגלל תוספת שדייר התקין בעצמו הוא באחריות מי שהתקין אותה, ויונים שהתמקמו ברכוש המשותף הן עניין של ועד הבית.

בפועל ההבחנה הזאת שווה יותר כשעושים אותה לפני העבודה. אם עליית הגג משותפת, כדאי להעלות את הנושא לאסיפה, לרשום בפרוטוקול מי מאשר גישה ומי מקבל את התמונות בסוף, ולבקש הצעה אחת לכל החלל ולא לפתח שמעל דירה אחת. חוקי עזר עירוניים מטילים על בעל נכס ועל המחזיק בו אחריות לניקיון הנכס ואוסרים גרימת מפגע, וחוק העזר של נתניה לשמירת הסדר והניקיון הוא דוגמה לנוסח כזה, עם פרק נפרד לשמירת חזיתות בתים ([נבו](https://www.nevo.co.il/law_html/law01/mek_009_006.htm)).

מהניסיון שלנו השיחה קלה יותר כשמגיעים אליה עם מפת פתחים אחת. חלל אחד עם כמה פתחים אינו בעיה של דירה אחת, ולכן סגירה שנעשית רק מעל דירה אחת מזיזה את הקינון ולא מסיימת אותו. [שאלות נפוצות](/faq) מרכז את השאלות שעולות בשיחות האלה.

מה לא עובד בעליית גג, ולמה

בין הפנייה לעבודה עוברים לפעמים כמה ימים, ובימים האלה כדאי לדעת מה לא לעשות. דחלילים, תקליטורים תלויים, קוצים מפלסטיק זול, מכשירי אולטרסאונד וג'ל דביק עובדים לכמה ימים ואז הציפור מתרגלת. בחלל סגור הם עובדים אפילו פחות זמן, כי אין שם רוח שתזיז אותם ואין שמש שתבהיק מהם.

הג'ל הוא המקרה הקשה שבהם. הוא נדבק לנוצות ולכפות, מכתים את העץ ואת הקרשים, ולעיתים גורם לציפור להיתקע ולמות בחלל, וזה גם אכזרי וגם מייצר בדיוק את הריח שרציתם למנוע, הפעם מעל התקרה שלכם. חומרי הדברה נגד ציפורים אינם חוקיים לשימוש פרטי, ואנחנו לא משתמשים בהם בשום עבודה.

מה שכן כדאי לעשות בימים האלה הוא שלושה דברים. להפסיק כל מקור מזון קרוב, כולל שאריות בגינה ואוכל לחתולים שמונח בחוץ. לצלם מלמטה את מה שנראה: כתמים על הקיר, נוצות על אדן, פתח שנראה פתוח. ולסגור עם עצמכם מי בבית ביום העבודה ומי מאשר גישה, כי זה הדבר שדוחה עבודות יותר מכל סיבה טכנית אחרת.

יש עוד דבר אחד שלא עובד, והוא דווקא נשמע הגיוני: לחכות שהן יעופו מעצמן בסוף העונה. יונת הבית אינה ציפור נודדת, וזוג שקינן בחלל נשאר בו ומטיל בו שוב. עליית גג שנשארת פתוחה לחורף מקבלת בדיוק את מה שהיא קיבלה בקיץ, רק עם יותר לחות ועם לשלשת שמצטברת על אותו מקום. הסגירה היא מה שמסיים את המחזור, והזמן הנוח לעשות אותה הוא כשאין גוזלים בחלל.